מת"ק עציון, יום ה' 21.5.09, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
תגיות: 
צופות ומדווחות: 
שלומית ש., יעל ש. (מדווחת)
21/05/2009
|
אחה"צ

יום ירושלים.  מסע אופניים של המתנחלים על כביש 60 מדרום הר חברון לירושלים .מאות רוכבים. הכביש נחסם לחלופין , המון לוגיסטיקה הושקעה.  עצרנו באל ערוב שם ראינו חייל מכוון נשקו למונית שלא עצרה או משהו .על הגג חיילים. עצרנו. החיילים התנהגו כאילו הם יכולים להגיד לנו מה לעשות והורו לנו לעזוב. שלומית התעצבנה לאללה מהיחס הזה. "תראה לי צו אלוף" .   התקשרתי לדוברת האוגדה והתלוננתי על החיילים, נכנסנו למכולת כדי ללמוד מתי ואיך נכנסו. בעל המכות דובר עברית טובה למדי אמר שהוא לא נלחם באף אחד ואם החיילים אמרו לו שהם עולים לגג שלו – אז הם עולים לגג שלו. 

 במת"קinfo-icon כמו בשני שעבר (שלא כתבתי דוח כי לא היה מה לכתוב) – היה שומם. אני יכולה לספר לכם על מדיניות ההיתרים ועל הבירוקרטיה ועל המון טלפונים שמגיעים אלי ( 4 היום) של אנשים שמבקשים להתאשפז בישראל להמשכי טיפול ולא נותנים להם, על היתרים שמחכים עד ליום האחרון ולפעמים עד ליום האשפוז, ועל היתרים מיוחדים שנמסרים בדקה האחרונה. אי אפשר לתכנן שום מפגש או שום טיפול רפואי אם את או אתה מנוע שב"כinfo-icon. ואין הגבלת גיל או מצב רפואי להוראת ההגבלה – אבל אני לא מחדשת לכן כלום.  אבל במת"ק מבחינתם הכול נעשה בזמן- מפיקים מגנטיים, אפילו השב"כ לא עיכב את שני המוזמנים לחקירה ( אחד הוזמן במקום והשני קיבל הזמנה בביתו בשתיים לפנות בוקר).  שני ישראלים חפשו דרכם ללינדה לקבל היתרי עבודה לפועלים שלהם. הראיתי להם את הדרך . וכשלא היה חייל שענה  לצלצול  התקשרתי למת"ק והחייל הגיע ופתח את הדלת.  

ירדנו לבית אומר שם נוספה תינוקת חדשה למשפחה (ערובה) – ברכנו וישבנו לשתות תה. הנשים עסקו בהכנת קישואים למילוי וגלגול עלי גפן. הכל כל כך נורמלי ורגיל... המשפחה שמחה, מתפרנסת איכשהו, הראו לנו ניירות של משאית של חבר וביקשו שנברר למה הרכב הורד מהכביש בישראל לפני שנתיים. התה מתוק וכמו שאמרה אחת הנשים רק חסרה לנו אזרחות והכול היה מושלם.  מסע האופניים התחיל לעבור כולם יצאו לראות, לא הוטל עוצרinfo-icon ורק המון כוחות אבטחו את המקום. בין הרוכבים קצין בדרגת סגן במדים חמוש ... היתר אזרחים – חלקם דתיים חלקם לא.

שתים או שלוש מכוניות ליוו את הרוכבים וכשיצאנו ברגל צפונה לברר איזו התרחשות אחת המכוניות דחפה את שלומית שהלכה בשולי הכביש, הנהג קילל אותה ואיים לדרוס את שתינו כשהתקרבתי....  קצינים ועוד חיילים שהיו 20 מטר לפנינו לא ראו כלום, ככה אמרו כשניגשנו אליהם זועמות על אי התערבותם בניגוד לחוקי צה"ל. הקצין הגבוה ( שלושה פלאפלים ) אמר שהוא מח"ט הגזרה וכשדיברתי עם הדוברת של המח"ט הזמינה אותנו להגיש תלונה. אותו קצין אמר שהוא עצמו יחד עם איאד ממת"ק עציון חתם על צווי תפיסה לגג הבית באל ערוב ועל צווים נוספים.  

חזרנו לתה ולמשפחה .  הדרך לירושלים להפתעתי הייתה סבירה. הרוכבים עצרו בצומת עציון והמשטרה וכוחות הביטחון אפשרו מעבר כלי רכב. אז התנועה זרמה לאט עד הצומת ואחר כך היה כביש ריק.   אז היה מסע אופניים, ולא היה עוצר והחנויות הפלסטיניות היו פתוחות, והחיילים שמרו על הסדר והתה היה מתוק.  ורק לפלסטינים עוד אין אזרחות.