ארתאח (שער אפרים), יום ה' 21.5.09, בוקר
פעמים רבות הייתי בארתאח בשעות "נורמליות", בין שבע לתשע בבוקר לאסוף אנשים. זו הפעם הראשונה שאני רואה את הדוחק המזעזע לפנות בוקר.
4:00 -חושך והמוני אנשים מצטופפים במסלול בין הגדרות. אי אפשר לראות את קצה ההמון. רבים מהם יושבים על הארץ.
4:15 - אנשים מתחילים לעמוד על הרגליים, להתכונן לפתיחת הקרוסלות.
4:30 - הקרוסלות נפתחות למספר שניות ואנשים יוצאים מהן בריצה. כל חצי דקה עד דקה נפתחות 3 הקרוסלות ל - 3-5 שניות ודרכן עוברים 10-20 אנשים. הם יוצאים בריצה עד שער הבדיקה האלקטרוני, עוברים דרכו אחד-אחד ונעלמים מעינינו. נבלעים בבניין.
ברוב המקרים עוברות בנפרד קבוצות של נשים. אין להן תור נפרד אבל הגברים מפנים להם דרך כדי לא להצטופף ביחד.
5:15 - נגמר התור של הממתינים ועכשיו אנשים מגיעים וכמעט מיד עוברים. לפי חשבוני עברו ב - 45 הדקות 1500 - 2000 אנשים.
עכשיו מתחילים לעשות הפסקות גדולות יותר בין הפתיחות של הקרוסלות.
5:25 - הקרוסלות סגורות ל-5 דקות ומצטברים כ - 100 ממתינים. כאשר פותחים שוב ב"פולסים" קצרים הם עוברים תוך כדקה. גם כאן פתיחה רצופה היתה חוסכת את הדוחק וריצה לתוך הבניין.
5:37 - אדם חוזר לכיוון טול כרם. אחרי שהוא מצליח לבסוף לחדור דרך הקרוסלות בכיוון ההפוך הוא מספר את הסיבה לחזרתו (דרך הגדרות). מסתבר שהוא עובד אצל אותו בעל בית כ-10 שנים וקיבל 120 ₪ ליום. לפני מספר ימים ביקש העלאת משכורת. היום, כאשר הגיע לבדיקה ביומטרית של כף היד, הסתבר שבעל הבית ביטל את הבקשה לעבודה עבורו ובכך למעשה ביטל לו את האישור. הוא חשש למסור את הפרטים שלו או של בעל הבית (אבל הסכים לדבר ולהצטלם לסרט).
5:56 עד 6:15 - הקרוסלות סגורות כמעט 20 דקות. כאשר הן נפתחות עוברים כ-80 אנשים ב - 10 שניות.
בצד השני של המעבר, אנשים יושבים על הארץ וממתינים להסעה. רבים אומרים לי שהנוכחות שלנו השפיעה מאוד לטובה על המעבר בבוקר. יש פחות דוחק ומאבקים והמעבר מהיר יותר גם בתוך הבניין . אני מבינה שהיום התור הגדול של הבוקר באמת נגמר מהר יותר מהרגיל. רבים מבקשים לפתוח כבר ב - 4:00 בתקווה שזה יקטין את החרדה שלא יספיקו להסעה. אשה אחת סיפרה לי שלקחו לה חלק מהאוכל בטענה שהיא מעבירה כמות גדולה מדי. לחברתה לקחו אחד משני בקבוקי המים הקטנים. (בקבוקי מים
גדולים אסור להעביר ועכשיו מתחיל להיות חם).
פגשתי אנשים שהגיעו למעבר מרמאללה ומקלקיליה. אחרים אומרים שהם מגיעים ממקומות רחוקים ושוכרים חדרים בטול כרם כדי לא לנסוע כל יום מרחקים כל כך גדולים. הם נוסעים הביתה רק בסופי שבוע. לטענת כל אלה המעברים באזורי רמאללה וקלקיליה גרועים עוד יותר.
בקשה נוספת היתה לאפשר דוכן קפה לממתינים להסעה . כמו כן ביקשו, למרבה האירוניה, לחזק את הגדרות בשביל המוביל למחסום מכיוון טול כרם. בגלל הצפיפות אנשים נשענים עליהן והן נחלשות. בצידן השני יש תעלות ואנשים חוששים ליפול לתעלה.
6:30 - פניתי להכנס למתחם המגודר בו ממתינות המוניות. ניגש אלי איש משטרה של המתחם ואמר שלפי הוראה מגבוה אסור לנו להיכנס למתחם. ביקשתי לדבר עם נותן ההוראה. כעבור מספר דקות הגיע רונן, מפקד המעבר מטעם משרד הביטחון. לטענתו, אחת הנשים שלנו לקחה חפצים מפלשתינאים מעבר לגדרות ובכך איפשרה כביכול מעבר חומרים מסוכנים. הכל מצולם המספר רב של מצלמות המכווניות למקום בו אנחנו צופות. הם הגישו נגדה תלונה ועד שתיגמר החקירה אנחנו לא יכולות להיכנס למתחם. בדיון ארוך איתו הוא עמד על דעתו אבל התעקש ללכת איתי להראות לי את מגרש המשחקים שהקימו במקום לילדי האסירים שמגיעים למעבר. הוא כמובן מאוד גאה בכך שהעבירו בבוקר 1800 אנשים עד 5:20 (זה מתאים לחישוב שלי).
העברתי לו את כל הבקשות ששמעתי מהפלסטינים אבל לא נראה שהוא מתרשם במיוחד.
לטענתו, יש במעבר 4 עמדות בהן נבדקת תכולת התיקים בשיקוף(ולא 16 כפי שנאמר לי), מהן 3 פועלות. עד עכשיו פעלו רק 2 והוא הוסיף אחת (אולי בהשפעתנו??). לכל עמדה יש 3 נקודות לבדיקה ביומטרית של כף היד.
7:00 - עזבנו.