דיר שאראף (חביות), שבי שומרון, יום א' 10.5.09, אחה"צ

צופות: 
אליקס וו', סוזן ל' (מדווחת), אנאיס ד' (אורחת)
10/05/2009
|
אחה"צ

סיכום
אין ספק שדגלים הם צבעוניים, נראים יפים, כשהם מתנופפים ברוח, ועוזרים לזהות מדינות. נראה שיש הרבה דגלים בשטחים הפלסטינים הכבושים בימים אלו, אולם הם אינם פלסטינים (שהם אסורים להצגה). אפשר להשתאות אם האמרה העתיקה שהפסים הכחולים בדגל הישראלי מיצגים את נהרות הנילוס והפרת, לאלו שעדיין מאמינים שגבולות הארץ נובעים מהבטחתו של האל ליהודים.
קדומים
דגל גדול ונקי מתנופף במשב הרוח, על הגבעה מדרומו וממערבו של המחנה הצבאי הגדול, הממוקם בגבול ההתנחלות; יש שם גם שלט צבוע על הסלע לידו, אולם איננו יכולות להבחין במה שנאמר בו. ליד הדגל יש מעין מבנה-מערה, כשלידו יש שביל חצץ לבן חדש ומה שדומה לאוהל שחור. זהו סוג ההיאחזות שביחס אליו שר הביטחון "איננו מודע [לפי דבריו] לפעילות התיישבותית" – וזה ממש בחזיתו של מחנה צבאי שהוא המפקד העליון שלו!
דיר שאראף
התנועה זורמת בשני הכיוונים, אולם אנו נוכחות לדעת שגם מכוניות ישראליות מזדמנות (לוחיות זיהוי צהובות) מורשות לעבור.
נעים לראות אוטובוס חדש, לבן ונקי עם שלט "האוניברסיטה הלאומית א-נג'אח", צבוע באותיות שחורות על צדדיו (האוטובוס ריק כעת) !
בדרכנו חזרה, אנו מבחינות בשני ג'יפים צבאיים, במכונית משטרה כחולה ובג'יפ לבן של המת"ק (כולם ללא דגלים), ע"י כביש האפרטהייד, המוליך משבי שומרון לכביש הראשי.