ארתאח (שער אפרים), יום א' 10.5.09, בוקר

ביום  ראשון  10  למאי  באתי ב  04.15  בבוקר  למתקן  הבידוק  אירטאח  ליד  טול-כארם. עם  שלושה  אורחים  ששנים מהם  תיירים  מחו"ל  (צלם סוכנות צילום גרמנית  שעובד  במוסקבה, וחברתו שעובדת בסוכנות פרסומת במוסקבה) השלישי היה בעלי לשעבר.  מבעד  לגדרות  ראינו  שהרחבה  לפני  הקרוסלות  מלאה  בצפיפות אלפי  נשים  וגברים. הם חמתינו בסבלנות ובשקט  ולא  היו  צעקות.  אלה  שהיו  קרובים  אלינו  ברכו  אותנו  ב"בוקר  טוב"  או  "סבאח  אל  חיר" ,  הם  שמחו  לראותנו  ורבים  קראו  לנו  "תעלו  כול  יום"  ("בואו  כל  יום") וגם "כשאתם פה  הכול הולך  יותר  מהר".  אחד  מהם  קרא  אלינו  "אני  מרגיש  כמו  בגואנטאנמו ".  נשים רבות אמרו לנו  "צריך להפריד  אותנו  מהגברים".  יש  במתקן  ארבע קרוסלות כניסה  אך  רק  שתיים  מופעלות.  אם תופעלנה שתי הנותרות אפשר ליצור שרוול  כניסה נפרד  לנשים.  הפעם  נפתחו הקרוסלות  ב-04.23  דבר  ששימח את הפועלים  הדורשים לפתחן  ב- 04.00.   כשאנחנו לא שם הן נפתחות יותר קרוב  ל-05.00

משך  סיבוב  הקרוסלות איפשר  ל-50  איש  בערך  להיכנס  למתקן.   לאחר  מעבר  בקרוסלות  מגיעים הנבדקים  לשערים עם  חיישני  מתכת.  הרמקולים הורו להם בעברית להוציא את חפצי המתכת מבגדיהם ומשקיות המזון שהביאו. וגם לחלוץ נעליים אם יש בהן חלקי מתכת.  אמדנו את תכיפות פתיחת  הקרוסלות  בעזרת  שעון  עצר  וראינו  שהן  נפתחות בממוצע  כל  2  דקות  ומעבירות  בערך  50  איש.

כלומר, כל קרוסלה נפתחת כ-30 פעם בשעה ומעבירה  כ- 1500 אנשים  בשעה.     עד 06.30 עוברים במתקן בממוצע  כ 3000 אנשים.    לאחר  חיישני  המתכת  עוברים  הנבדקים  במתקן  שבודק  טביעת  יד  שלמה.  אישה  כבת-50 (אם חד-הורית ל-10 ילדים)  העוברת  במתקן יום  יום למעלה מעשר שנים  לעבודה  במשתלה במושב  "ניצני  עוז"  נשלחה  בחזרה  כי  טביעת  ידה לא  התאימה  לטביעות קודמות שלה.  מסתבר שפציעות או שימוש באקונומיקה יכול לגרום לשינויים בטביעת היד.  שוחחנו בטלפון עם המעביד שלה שבא למתקן ושכנע את האחראי  לתת לה לעבור.  האחראי הסכים  שכאשר יפתחו את המת"ק  יפתח  ב- 08.00  המעביד ידבר עם האחראי והלה יחליט  בסופו של דבר סידרו לה כרטיס חדש והיא הגיעה לעבודה  ב- 09.30 . חלק  מהאנשים  אמרו  לנו שהם  מכפר יעבד ועוברים בדרך כלל במתקן הבידוק  ברטעה.  אך  כיוון  שמתקן  זה  סגור  כבר  שלושה  חדשים  הם  נאלצים  לעבור  במתקן אירטאח. זה מחייב הוצאה כספית על נסיעות ומאלץ אותם לקום שעתיים מוקדם יותר.   רבים מהממתינים בתור  למתקן אמרו לנו שעליהם לקום ב 02.00  בלילה כדי להגיע למתקן  ולא נשאר להם זמן מספיק לשינה או למשפחה.    בערך  ב  04.30  הופיע  שומר  במדים  ושאל  מה  אנחנו  עושים.  הראיתי לו את התג של "מחסום ווטש" והוא החל להתווכח אתי.  אמרתי לו שאתמול  נפתחו הקרוסלות  ב-  04.45  ורק בגלל הופעתנו הן נפתחו היום ב- 04.23.  הוא  טען  שאני  משקרת  אך בסופו של דבר הסתלק.    בערך  ב-  06.30  עברנו  לקרוסלות  היציאה  מהמתקן  וחנינו במגרש החנייה באזור היציאה.  

המגרש  מחולק לשניים. רובו  שמור  לרכבי חברת השמירה הפרטית וחלק קטן ממנו מיועד לרכבים הבאים לקחת את הפועלים לעבודה. זה יוצר צפיפות ולחץ מיותרים.  הנבדקים אמרו לנו שהסיבה העיקרית לצפיפות ולעיכוב היא מיעוט הבודקים בתוך המתקן.  במתקן יש 16 עמדות בדיקה  אך  רק 4 מהן מאוישות. הקבלן הפרטי ששכר את המתקן רוצה לחסוך בהוצאות ומצמצם את מספר הבודקים למינימום.  הוא גם לא מספק  נייר  בבתי-השימוש  במתקן.   אחד השומרים בא אלי והודיע לי שאסור לי לצלם. אמרתי לו שיש לי הנחיות מעורכות הדין של "מחסום ווטש" ואני פועלת לפיהן.  הוא  ביקש  שלא  אצלם  את השומרים.  אמרתי לו שאינני מצלמת אותם  אלא  את הנבדקים  וגם  זה  - רק בהסכמתם. השומר הזדהה כאחראי על המשמרת  בשם  מאיר והסתלק לאחר שהעיר לי כי אני מופרעת. 

רבים  מהנבדקים  בקשו שנצלם אותם ושנביא  צלמי עיתונות וטלביזיה.  הם יודעים  שככל שחשיפת מצבם  בעולם רבה יותר כך גובר הלחץ על ישראל לבטל את הכיבוש  ובינתיים - להקפיד על שמירת זכויות האדם הבסיסיות שלהם.

לסיכום:  משמרות  יומיות של  "מחסום  וטש" יכולות לצמצם את מצוקת הנבדקים.  אם  14  חברות  "מחסום  וטש" יתנדבו להופיע אחת לשבועיים במשמרת שחר ימנע הדבר הרבה סבל מהנבדקים.  יש לדרוש תור נפרד לנשים ולקשישים.  יש לדרוש איוש של כל 16 עמדות הבדיקה זה יקצר מאוד את זמן ההמתנה.  יש לדרוש הקמת  סככה  נגד  גשם  ושמש  ברחבת  ההמתנה .