ארתאח (שער אפרים), יום ד' 13.5.09, בוקר

היום הצטרפה עדנה ק. למשמרת השחר והביאה מצלמת ווידאו.  הגענו  למקום בחושך  ב-  04.15  וראינו מאות אנשים מצטופפים בשקט  וללא דחיפות בתור לפתיחת הקרוסלות. חלק מהנשים ישבו על הארץ. היה קר.  כעבור  בערך 7 דקות הופיע רכב האמר ממוגן של צה"ל, ללא  אורות. אי אפשר היה לראות את הנהג. הרכב עצר כ- 10 מטר מאתנו ולאחר חצי שעה הסתלק מבלי לומר מילה. הממתינים בתור קיבלו אותנו בברכות  "בוקר טוב"  "סבאח  אל  חיר" "שלום ציונה" "תודה  שבאתם".  הצגתי בפניהם את עדנה.  עדנה  צילמה במשך כל המשמרת  וגם דיברה  איתם.   הפעם  ראינו  ליד  תור הממתינים. ליד הקרוסלות  בחור ושני ילדים שמכרו קפה לממתינים בתור הם סיפרו לנו שלפני שהם הולכים לבית-ספר הם מוכרים קפה בתור כדי לסייע לפרנסת משפחתם.  הם עמדו שם משעה 3 עד  -6.30  בבוקר עם קנקני קפה לפני שהלכו לבית-הספר. 
הממתינים סיפרו לנו שכין הקרוסלות יש פעמון אזעקה כדי להזעיק עזרה במקרה שמישהו התעלף או נפצע מהלחץ בתור, אך הפעמון לא פועל  ואין מתקנים אותו. בחור אחד סיפר לנו שבתוך המתקן יש עוד קרוסלות.  הבידוק האישי  בתוך החדרים הוא מעליב ובלתי אנושי וכיוון שאין שם נוכחות של "מחסום  ווטש" או ביקורת חיצונית אחרת מרשים לעצמם הבודקים להתעמר בנבדקים בלא חשש שמישהו יראה זאת.  לעתים נשלח  נבדק חזרה  לביתו  ללא הסבר כלשהו. כך מונעים ממנו לברר מה עליו לעשות כדי לעבור להבא.  היום באו כ-50 איש  למת"ק  כדי לחדש את תעודותיהם. ראינו את האחראי על המת"ק,  דרוזי בשם אייל, במגרש המכוניות האוספות את הפועלים. ביקשתי ממנו לפתוח את המת"ק מוקדם יותר.  הוא הבטיח לעזור ופתח את  המת"ק  ב- 08.20  ולא  ב- 09.00 . 

בערך  ב-  06.20  נכנסו  רוב הממתינים לתוך מתקן הבדיקות. אחד הממתינים שידו הייתה מגובסת בעבר בגלל תאונה נשלח חזרה כי טביעת ידו לאחר הסרת הגבס לא תאמה את טביעות היד הקודמות שלו.

ברחבת ההמתנה לרכבי ההסעה  פנה אלינו קבלן  ישראלי  אשר בונה את קופת-חולים במושב  פרדסיה  וביקש  שנפעל לקיצור זמן  ההמתנה של הפועלים שלו במתקן הבדיקה.  הוא  התחייב לסיים את העבודה במועד מסוים אך בגלל עיכובי פועליו בבדיקות לא יוכל לעמוד בהתחייבות.  אמרנו לו שנעשה ככל יכולתנו  ונדווח לו.

ב- 08.10  באו למתקן 5 פועלים באיחור, הלכתי לרחבת ההסעות ובקשתי משומר עם תת-מקלע  שיפתחו שוב את הקרוסלות כי באו 5 פועלים חדשים לבידוק.  בעת שדיברתי עם השומר הופיע אדם מבוגר שעמד והקשיב. הוא  העיר: "אחרי השעה 7 עלי לטפל בנבלות האלה שהולכים לבקר את קרוביהם בבית-הסוהר ואינני יכול  לפתוח את הקרוסלות לאלה שבאו ב- 08.00. "   שאלתי אותו: "אינך מתבייש לכנות נשים זקנות  וילדים בשם "נבלות" ?   הוא  ענה  לי: "הם הולכים לבקר רוצחים שביצעו פיגועים ומביאים להם ממתקים אך לנו לא מרשים לבקר את גלעד שליט." אמרתי לו:"אלה שמבקרים את האסירים אינם אחראים למה שמישהו ממשפחתם עשה".  הוא הסתלק. שאלתי את השומר מי האיש והוא ענה שזה אחד ממנהלי המתקן ושמו ירון. 

בערך  ב- 08.30  התחלנו לחזור אך התעשתנו וחזרנו לראות מי נשלח  בחזרה הביתה. פגשנו (מבעד לגדר) פגשנו בחור שסיפר לנו שנשלח חזרה.  הוא המשיך  לתאר את הבדיקות בתוך המתקן.  יש שם חדר אטום שקירותיו מזכוכית. הבודק  נותן לנבדק הוראות במיקרופון מבחוץ.  בדרך כלל אנשים נדרשים להתפשט עד לתחתונים ונשאלים שאלות פסיכולוגיות כמו "אתה שותה אלכוהול בישראל ?"  "באת לחפש  בחורות  בישראל ?" "מדוע הבאת איתך את מטען הטלפון הנייד ?  האם אתה מתכונן לישון בישראל ?" .לדבריו נמשכת בדיקה זו לעתים כחצי שעה.  בחדר אין כסא או חימום ולעתים משאירים את הנבדק מבלי לחקרו. הוא העיר שבמחסומים אחרים אין חדר כזה. די שבודקים אותם באמצעות רנטגן. לדבריו בדיקה זו מעוררת זעם רב בקרב הנבדקים ויש לבטלה.  גם הוא  חזר  והדגיש  שנוכחותנו בתוך המתקן תקטין מאוד את סבל הנבדקים.    ב- 09.15  עזבנו את המחסום .

 לסיכום:  יש לפעול כדי שפעילות "מחסום  ווטש" תורשנה להיכנס לתוך מתקן  הבדיקות.   זה יקטין את זמן ההמתנה.ואת ההשפלה הנגרמת לנבדקים. אין שום הצדקה להתעללות בנבדקים.  ביזוי הנבדקים אינו  תורם לביטחון ישראל אלא מזיק לו.  אם הבדיקות הוגנות אין לבודקים מה לחשוש ממשקיפים כמונו.