ארתאח (שער אפרים), יום ג' 19.5.09, אחה"צ

הגענו למחסום אירתח בשעה 3:00 אחה"צ. ההבדל בין מחסום זה שהופרט והמחסומים האחרים בהם ביקרנו נראה מייד:  סככה גדולה ומאווררת ובה כסאות רבים;  ביתן נקי המכיל ארבעה בתי שימוש; ברזייה גדולה.

בחוץ לא היה תור. כמה פועלים מיהרו להיכנס דרך הקרוסלה, ולעמוד בתור הקצר שלפני שתי עמדות. הם עברו במהירות לצד השני.

רק ב-3:45 התחילו להגיע קבוצות פועלים והתור בחוץ, בשמש, התארך. דליה ויהודית ניגשו לחפש את מנהל המחסום ובדיוק כשהגיעו לחנייה שלפני המחסום  ראו את המנהל יוצא ממכוניתו. הוא הקשיב, הבטיח לבדוק ולפתוח עוד עמדות.

להפתעתנו כמה וכמה פועלים שנעצרו לידינו אמרו ש"עכשיו זה בסדר. הכל בסדר." מסתבר שהם התכוונו לגדר הרשת הגבוהה שהוקמה במעבר בין המחסום הישראלי והפלשתינאי, שמונע את הבלגן הנורא ששרר לפני כן ושומר על התור, בעוד שקודם כולם נדחפו.

ב-4:10  אכן נפתחה עוד עמדה, וכעבור עשר דקות נפתחו עוד שתי עמדות, והתור זז במהירות. פחות מעשר דקות לקח לאדם מרגע שנעמד בראש התור ועד שראינו אותו יוצא בצד השני.

מעט מאד פועלות. פועלת יפהפיה, אם לארבעה, שעובדת במשתלת הפרחים ("בעל המשתלה הוא כמו אבא שלי")  מאד מאד ביקשה שנעביר את הבקשה שלה ושל הנשים האחרות שהצטרפו לבקשה - להקצות מעבר מיוחד לנשים. ואכן, הפועלים עומדים בתור בדחיסות ובצפיפות שאינה נעימה לאף אחד ובוודאי לא לאישה שנקלעת ביניהם.

אבל הבעייה, טענו רבים, היא בעיקר בבוקר, התורים ארוכים ורק מעט עמדות נפתחות ונפתחות באיחור. אחד הפועלים שעובד בבניין בחולון,  סיפר שהגיע בשעה 4 בבוקר למחסום ויצא רק ב-6:30.

המלצות: להגיע למחסום זה בין 3:30 ל-4:45 אחרי הצהריים. 

מחסום אייל

 הגענו ב-4:30,  תור ארוך הזדנב בכניסה. כשהגענו נפתחה עוד עמדה: האם משום שראו אותנו מגיעות?   התור נע  די מהר וב-4:45 כבר לא היה.

נהג יהודי שמוביל פועלים הביע לפנינו כעס רב על המצב והיחס המשפיל לפועלים הפלשינאים סיפר שהמצב בבוקר נורא.