דיר שאראף (חביות), עזון, ענבתא, קלקיליה, יום א' 12.4.09, אחה"צ
סיכום
הגבעות שופעות בצבעים של פרחי האביב; לחינניות הוורודות מצטרפות עתה החינניות בצבע צהוב ולבן וכן פרחי פרג בצבע אדום בהיר, כמו בציורים של מונה, והם מתפרסים בתחתית מטע זיתים ליד צומת ג'ית. אולם גם רעש הכיבוש מפגין נוכחותו בהרים ובגבעות של השטחים הפלסטינים הכבושים.
11:55 חבלה שער 1393
נוכחותו של עדר כבשים מאפיין יפה את השער החקלאי הזה; העדר עובר את השער, שעדיין פתוח, ולאחריו עוברים משאית אחת, הנושאת עצי תמר, ומשאית אחרת, הנוסעת לכיוון השני, לתוך חבלה, הנושאת ארגזי פירות וירקות. הנופך הכפרי של המראה מופר ע"י חייל שמתחיל לחטט בתוך הארגזים ומסביבם.
הולך רגל מחבלה מגיע, אך איננו עובר ישירות את השער הפתוח ואת כביש הביטחון, אלא עובר בצד, דרך שער מתכת צהוב, שהוא פתוח, ואח"כ דרך קרוסלה יחידה, כדי להגיע לצדו השני של בית: לאחר מכן כבר לא רואים אותו. לגמרי לא ברור מהי מטרתה של קרוסלה באמצע שום מקום, כאשר אין שם כמעט הולכי רגל.
13:00 קלקיליה
יש תור ארוך של מכוניות מכיוון קלקיליה. בזמן שאנו מגיעות, אין כל תור מהכיוון השני, אך נוכחותנו גורמת במהרה לשינוי מצב זה. שני חיילים, שרק אחד מהם הוא מפקד, אומרים לנו, "מה זה משנה אם אמסור לכן את שמי?" ולכן, כרגיל, אין שם; אולם, שלא כל כך רגיל, אין אפילו ראשי תיבות שנוכל לרשום בדו"ח שלנו. "אינכן רשאיות לעמוד שם ... זהו שטח צבאי... אנו מקבלים פקודות מגבוה ... אפילו אם זו זכותכן, לי לא איכפת ואני האחראי כאן ... עזרה לערבים רק מכשילה אותנו במילוי תפקידנו." ברור שהתור לכיוון קלקיליה ממשיך להתארך ולהתארך. נוצר עימות ואנו גורמים להרעת המצב, ולא לשיפורו.
12:45 עזון
מרחוק אנו כבר רואות רכב האמר, העומד ליד הכניסה לעיירה. מה שאין אנו רואות, עד שאנו מגיעות לידה, הוא שערימת העפר נפרצה ושמכונית לבנה קטנה תקועה באמצעו של דרך שנפרצה דרך ערימת העפר, לא מזמן. שני צעירים עומדים ליד המכונית.
חיילי המילואים, שמוצבים כאן, מוכנים לדבר. הם נשלחו לכאן זה עתה, כאשר נקראו לבוא ע"י חיילי מגדל התצפית, שעל הגבעה מעל לעיירה. ממגדל התצפית היה ברור שהפלסטינים פרצו את ה"חומה", רק לפני כשעה. שני החיילים מחכים ל"תגבורת", או ליתר דיוק, לציוד שיתקן את הפריצה; זאת על מנת לסגר מחדש את העיירה, שבה גרים כ-15,000 תושבים. שני הצעירים שפרצו את הדרך ייענשו. "הם יודעים שאסור להם לעבור דרך כאן." אין לשני החיילים מושג על האופן שבו נפרצה ערימת העפר. הם רק ממלאים פקודות.
13:10 דיר שאראף
הבולדוזר / מכונת החפירה כמעט הגיע לכביש הראשי ועובד, למרות חול המועד...זה כבר כמה שבועות שהעבודה נמשכת, והירק העשיר של שיפולי הגבעה נחרט ... אלו אדמות שהוחרמו מתושבי דיר שאראף, כדי לפנות את השטח עבור "כביש האפרטהייד" החדש להתנחלות של שבי שומרון.
בינתיים במציאות שלפנינו, נמשך תור כלי הרכב, שמנסים לעבור את המחסום החדש, מעבר לצומת הכביש שמוליך לשבי שומרון. הסיבה לפקק ברורה. טנדר וסמיטריילר, שניהם בעלי לוחיות זיהוי ישראליות (צהובות) עוכבו. כאשר דבר כזה קורה במחסום החדש לחלוטין הזה - כלומר רכב מעוכב או בכיוון אל שכם או בכיוון הנגדי - התנועה מצטברת מאחוריו. אין מקום לעקיפה. העניינים חמורים יותר כאשר אחד מכלי הרכב המעורבים הוא סמיטריילר וצריך לנסוע אחורנית מהמחסום, כביכול. ברור שאין מקום להסתובב באף אחד משני צידי הדרך: מצד אחד יש תעלה עמוקה ומצדו השני יש זרימה מהירה של מים
עכורים. מכיוון שכם מגיע תאומו של הסמיטריילר, גם הוא בעל לוחיות ישראליות, ונראה שהוא נושא חומרי בנייה מתחת לכיסויים; הסמיטריילר ממשיך בדרכו - כנראה שהוא הצליח לעבור. יש מצעד אינסופי של מכוניות פרטיות מכיוון שכם - יש פחות מכוניות שנכנסות לשכם (אולי הן פונות בכביש מס' 60 לכיוון ג'נין - אך זאת כבר איננו יודעות). התוצאה הסופית היא שהמחסום החדש יצר צורה חדשה של הטרדה, הרגזה וקושי עבור הפלסטינים. אולם האם אין זאת המשמעות של הכיבוש?
בינתיים במורד הכביש, במרחק של ארבעה-חמישה קילומטרים, הולך ומתפתח המחסום החדש והמשופר של ענבתא; אולם הקמתו טרם הסתיימה. היום אין מתבצעת הרבה עבודה, בגלל חול המועד; המכבש ושני בולדוזרים עומדים ללא מעש על החצץ הלבן החדש של המחסום המוגדל והמורחב.
14:00 ענבתא
מראה עינינו הראשון הוא הסמיטריילר והטנדר, שכבר ראינו בדיר שארף, כשהם מנסים להגיע לשכם; הם הגיעו, איך שהוא, לכאן ועוברים ביעף את המחסום בענבתא, כאשר החיילים כמעט אינם מסתכלים על רכב ישראלי (לוחיות רישוי צהובות) והתנועה זורמת בחופשיות בשני הכיוונים. אנו מניחות שהם עשו דרך סיבובית ארוכה כדי להגיע לשכם (או לג'נין); אולם זו השיטה, כדי לעקוף את ההגבלות שהוטלו בדיר שארף.
13:40 - מגיע רכב האמר, עמוס במזון לחיילים. הוא עוצר באמצע הכביש (שעדיין צר בנקודה זו) וחוסם את הדרך לתנועה שמנסה לנסוע לכיוון טול כרם. הפלסטינים יכולים לחכות - ולחכות. אחד החיילים יורד מהרכב וקורא לחיילים במשמרת במחסום: "היות ונשות ה"מחסומים" (הכוונה לנשות מחסוםWATCH) נמצאות כאן, ייסגר המחסום." אולם כלום לא קורה; הרי אין לו כל סמכות, מלבד זה שהוא חובש כיפה ומחלק מזון; לאחר ארבע דקות, כאשר רכב ההאמר חוזר על עקבותיו, חוזרת התנועה לנוע. המחסום הפסיק לפעול בגלל אספקת המזון לארוחת הצהריים, ולא בגלל נשות מחסוםWATCH!
13:48 - רכב ישראלי עובר בחופשיות לכיוון טול כרם, אולם לעתים בודקים החיילים ביסודיות את תאי המטען של טנדרים סגורים. מגיע פועל פלסטיני בודד, עם מיכל ארוחת הצהריים שלו בידו; שני חיילים עומדים לידו על הכביש המורחב, שמכוסה בחצץ חדש, והוא מנפנף בידיו.
13:55 - יש האטה בתנועת כלי הרכב בשני הכיוונים.
שער אפרים
יש סגר (כלומר אין פועלים פלסטינים יכולים להיכנס לישראל, כדי להרוויח לחמם), במשך כל השבוע של פסח; אולם, בכל זאת עומד טנדר ישראלי ליד הכניסה למחסום. הסיבה ברורה: מתבצעים שיפורים או תיקונים של המחסום.
במחסומים עסוקים, בכל השטחים הפלסטינים הכבושים, בעבודת הכיבוש.