אייל, יום ג' 19.5.09, בוקר

משמרת שחר 3:40-6:00 בבוקר

מלווה - שפיק (אורח)

דרך מחסום זה עוברים בעלי אישורי העבודה בישראל מכל איזור מרכז הגדה. המחסום אינו בנוי לשרת את הכמות האדירה של האנשים שאמורים לעבור דרכו ונוצר בו לחץ ודוחק אדירים. בשלב מסוים החיילים מנסים לעשות סדר באמצעות יריות באוויר.

הגענו למחסום קצת לפני שפתחו אותו. כבר רואים מאות אנשים יושבים מצידו השני ומחכים שיפתח. קבוצה גדולה של נשים מתארגנת ליד הקרוסלות כדי לעבור ראשונות לפני שיתחיל הדוחק.

המחסום נפתח בדקות ספורות של איחור ומייד נותנים לקבוצה גדולה של אנשים להיכנס לבידוק במחסום. עם פתיחת המחסום מסתדרים כל מאות האנשים בתור מסודר שמסתרך לתוך קלקיליה ושאת סופו לא ניתן לראות. כל הזמן מגיעות עוד ועוד מוניות טרנזיט עם אנשים והתור רק הולך ומתארך.

מהצד השני ניתן לראות את העיכוב הגדול שהבידוק יוצר. קצב היוצאים הוא איטי ביותר. אנשים מדווחים שרק שלוש עמדות בידוק פעילות ושהבידוק הוא לא יעיל ואיטי להכעיס. אנחנו מתקשרות למת"ק לבקש שיזרזו את הבידוק.

ככל שהשעה מתקדמת בצד הכניסה למחסום התור המסודר מתפרק ונוצר לחץ ודוחק. אנשים נדחסים אל הקרוסלות עד שאלו נתקעות בגלל הלחץ. קבוצות של ארבעה לפעמים גם חמישה אנשים נדחקים לחציצה אחת של זרועות הקרוסלה ורק בקושי מצליחים להיחלץ ממנה.

קצב היוצאים מהמחסום מתגבר מעט, אבל הוא עדיין איטי להחריד. אנשים מתלוננים על קצב הבידוק, על כך שכדי להגיע להסעות שלהם למקומות העבודה בזמן הם צריכים לצאת מהבית בשתיים או באחת לפנות בוקר. חלק מספרים לנו שכשיום העבודה מתארך הם בכלל לא חוזרים הביתה אלא ישנים במחסום.

סביב השעה 5 הלחץ בכניסה למחסום בשיאו. עדיין ישנם מאות אנשים שמחכים לעבור. בכל כעשר דקות החיילים בעמדות הבידוק מפעילים את הקרוסלות ונותנים לעוד קבוצה של כמה עשרות להיכנס למחסום. השעה מתחילה להיות מאוחרת ואנשים חוששים שההסעות והמעסיקים לא יחכו להם והם יפסידו את יום העבודה. אנשים מטפסים מעל לשער המוביל לקרוסלה בתקווה להצליח להשתחל לתוך הקבוצה הדחוקה לפני הקרוסלות. פתאום אחד החיילים יוצא מתוך המחסום אם רובה שלוף ויורה מספר יריות באוויר. הוא עוצר את המעבר, ומנסה להרחיק אנשים מהקרוסלה, אבל אם בגלל הלחץ של הקבוצה שעוד מחכה לעבור לאנשים אין אפשרות לסגת לאחור.

ביציאה אנשים מספרים לנו שכל יום אנשים נפגעים בתור מהלחץ ומהקרוסלות. אנשים שוברים צלעות, חלק מתעלפים. הלחץ הרב נוצר גם מכיוון שמעבר זה אמור לאפשר לאלפים רבים של בעלי אישורי עבודה להגיע למקומות העבודה שלהם, אבל כל האלפים האלה בסופו של דבר מתנקזים לשתי קרוסלות שנפתחות וננעלות לסירוגין. האנשים מתלוננים שהמחסום לא בנוי להעביר את כמות האנשים האדירה שאמורה לעבור דרכו באופן יומיומי.

לקראת השעה 6 הלחץ מתחיל להתפוגג. עדיין ישנם עשרות רבות של אנשים שמחכים לעבור, אבל חלק מהאנשים מבינים שהם כבר לא יגיעו לעבודה וחוזרים הביתה.

זמן קצר אחרי שהגענו למחסום הגיע ג'יפ צבאי ונעמד לידינו. החיילים ניסו לומר לנו שאסור לנו להיות שם, אבל די מהר הם צלצלו למשטרה. הגיע ניידת מקדומים. השוטרים ניסו לשכנע אותנו שאין לנו מה לחפש שם, שאנחנו מפריעות לחיילים, שמסוכן לנו, שאסור לנו לצלם ושפשוט עדיף שנלך הביתה. אנחנו לא משתכנעות, אנחנו מספרות להם התלונה של החיילים היא תלונת שווא, ושאין לנו כל כוונה להסתלק רק בגלל שהחיילים לא רוצים שנהיה שם. השוטרים נשארים במחסום. מרגישים שהם לא יכולים להסתלק כל עוד ה"בעיה" לא נפתרה. הם כבר נוטים ללכת, אבל אחרי שהחייל שירה באוויר רואה שצילמתי אותו כשזה קרה הוא שוב מתקשר לשוטרים והם מחדשים את ניסיונותיהם להרחיק אותנו מהמחסום. בשלב מסוים מאיימים לקחת אותנו לחקירה במשטרת קדומים. בסופו של דבר, אחרי שישבו שם למעלה משעה, הם מתייאשים ונוסעים לא לפני שאחד מהם צועק על מקי שאין לנו מה לחפש במחסומים ושזו חוצפה מצידנו להתלונן על מה שקורה שם.