עזון עתמה, יום ב' 27.4.09, בוקר
הגענו למחסום בשעה 7:05 ונשארנו עד 7:40.
הייתה תנועה רבה, אולי בגלל סגירה הגדה המערבית. חשבנו כי אולי בעלי רשיונות עבודה מעבר לקו הירוק נאלצו לחפש עבודה בגדה ליום אחד. ראינו אנשים מחכים מעבר לכביש אחרי שיצאו, מנהלים משא ומתן עם מעסיקים פוטנציאלים
שעברו, ולאחר מכן נכנסים לרכב שלהם.
חלק מן האנשים באו מהצד של בית אמין, כך שנאלצו לעבור את שני המחסומים בשני הצדדים של עזון עתמה בכדי להגיע לשם. נאמר לנו כי המצב בבית אמין היה הגרוע ביותר, אך לא יכולנו להגיע לשם כדי לוודא זאת.
היו שני חיילים במחסום, אבל רק אחד בדק אישורים. שאלנו מדוע שניהם לא יכולים לבדוק, כדי שדברים ילכו מהר יותר, והסבירו לנו שלפי הפקודות אחד צריך להישאר עירני, לשמור על השני ושים לב למה שקורה מסביב. ספרנו כ-40 איש מחכים מערב לשער כדי שיבדקו את האישורים שלהם.
שוחחנו עם אחדים מבין האנשים אשר חיכו מעבר לכביש למעסיקים פוטנציאלים, והם העלו את הנושאים הללו:
- הם בקשו באתנו לצלם את המחסום, בהנחה כי לצילומים השפעה רבה יותר
- הם התלוננו על כך כי עליהם לבזבז זמן כה רב במעבר דרך שני המחסומים
- הם ספרו כמה החיים בעזון עתמה קשים כי הכפר מחולק לשניים ומכיוון שהמחסום אינו פתוח בלילה
- הם מתוסכלים מאוד מחוויות המעבר היומי במחסום
- אחדים מאלה העובדים בהתנחלויות היו ממורמרים במיוחד מהיחס אליהם בזמן העבודה. אדם חמוש שומר עליהם למרות שלאחדים מהם רשיונות עבודה בתוך הקו הירוק ויכולים, באופן תיאורטי, להסתובב שם חופשי.
נקודה לזכותה של מחסום ווטש: אחד המעסיקים הפוטנציאלים הממתין לעובד ניגש למחסום. כפי הנראה הוא הכיר גם את החיילים וגם את העובד, אבל החייל ביקש ממנו לא להתקרב מדי, למרות שלי נתנו לעמוד ממש ליד השער וליד החיילים. אני מניחה כי פירוש הדבר שהחיילים מקבלים את מחסום ווטש ואת פעולתו.