ארתאח (שער אפרים), יום א' 3.5.09, בוקר

כבר כשקארין חונה, ניגש אלינו איש אבטחה לשאול למעשינו. הבעה של תימהון על פניו. ובאמת - מה לאזרח ישראלי במקום הזה? למה שיהיה לו אכפת בכלל? 

04:45  עמדת הכניסה למחסום ארתאח
מרחוק אנחנו שומעות רעש אדיר. קשה להעריך כמה פועלים יש כאן. ודאי כמה אלפים. רובם גברים, אבל אפשר לזהות כמה נשים. הקרוסלה לא מסתובבת בצורה רציפה. היא נעצרת, פעם לשתי דקות, פעם לתשע דקות, לפעמים מישהו נתקע בתוכה. בכל פעם כשהקרוסלה נפתחת האנשים פותחים בריצה אל העמדות בכניסה למעבר, יודעים שהקרוסלה תיעצר ומי שלא יספיק יחכה עוד. קשה מאוד להעריך כמה מספיקים לעבור בכל פעם. קארין ספרה: פעם 100, פעם 80, 25, 55, 75. 

הדוחק אדיר. לא ייתכן ממש. הם עומדים זה על זה. כמה מהם מטפסים על הגדר כדי לעקוף את התור, לפעמים מושטת אליהם יד, לפעמים הם נדחפים בכעס למעלה בחזרה אל צידה השני של הגדר. מדי פעם נופלת תעודת זהות או שקית ובה ארוחת צהריים. קשה בתוך הדוחק למצוא אותן על הרצפה, המאבד מתכופף בין הרגליים הרצות, שולח זרועות באפלה, מנסה למצוא בתוך האשפה את שאבד לו. במקרה אחד ראיתי שקית ובה פיתות וירקות נשמטת, הפועל לא נעצר, ויתר על האוכל והמשיך לרוץ. "אנחנו כמו סרדינים פה", אומר לנו מישהו בזמן שהוא רץ החוצה מתוך הקרוסלה, "תעשו משהו". כולם ביקשו שנעשה משהו. 

כמה גברים מספרים שלא תמיד כולם מספיקים לעבור. אלה שלא מצליחים לעבור מחמיצים את ההסעה לעבודה וחוזרים הביתה. מכאן כמובן הלחץ הגדול לעבור בזמן. היום התרשמנו שכולם עברו.

05:10 מגרש החניה 
אחרי שיצאו מהמחסום מצב הרוח אחר. מברכים זה את זה ואותנו בסאבח אל נור. מישהו שפניו מוכרות לי מחווארה מחייך אלי ומברך לשלום. אפשר לראות מתפללים במגרש החניה ועל השביל ביציאה מהמעבר, הם פורסים שטיחון תפילה וכורעים. רובם מתקבצים במעגלים לארוחת בוקר עד שתגיע ההסעה. 
מאבטח בלבוש אזרחי, חמוש, שומר על אזור סטרילי, רק לקארין ולי מותר לעבור שם. פרט להם, לא רואים כלל את מפעילי המחסום. מדי פעם נשמע קול בכריזה, פעם גברי ופעם נשי, בדרך כלל קשה מאוד להבין את הנאמר. פנים אין. 

ס', תושב טולכרם, מספר: הוא מגיע למעבר בשעה  02:30. כל שלושת השרוולים פתוחים עכשיו. לפעמים זורקים אותו לחדר, לוקחים תעודת זהות. במקרה כזה יאחר את ההסעה. לפעמים הבודקות מדברות להן בטלפון ומבזבזות כך זמן. אחרי הצגת תעודת הזהות ואישור הכניסה, הם מניחים את האצבעות לטביעת כף יד. הוא עובד בחשמל. אין מקום קבוע, לפעמים פתח תקווה לפעמים גבעתיים. הקבלן קבוע, מנהל העבודה שלו לוקח אותם כל פעם למקום אחר. הוא בן 33. (כחצי שעה אחר כך סיפרו לנו ששרוול אחד נסגר). 

מספר תושב שכם: הוא מגיע בשעה 02:45. מספר גם כן על עיכוב בחדרים. מבקש שיפתחו רק חצי שעה מוקדם יותר. זה לא יפתור את כל הבעיות, אבל זה יקל. גם בחזרה, התור מאוד ארוך. 

05:30 עמדת הכניסה התור לא התקצר כלל. הדוחק עצום. מעט מואר, ואפשר לראות צללים של אנשים בקצה התור, סמוך יותר לסככה ממנה מתחיל התור. בין הסככה לקרוסלה עובר שביל מגודר, בתוכו הם נדחסים. מספר גבר בן 56, חולה לב, שעומד בצד - הוא חושש להיכנס לתור. כבר היו כאן אמבולנסים שלקחו אנשים לבית חולים מהתור הזה. שואל אם אפשר לחזור דרך מעבר התאנים. לא ידענו מה להשיב לו. מעט מאוחר יותר פגשנו אותו ביציאה מהמעבר. הוא מספר שפתחו תור למבוגרים ולנשים. 
 
 05:45 מגרש החניה ואזור היציאה מהמחסום
תושב שכם: אמרו לנו שמחסום דיר שאראף יפתח ב 04:00 אבל פתחו היום ב 05:00. חיכינו שעה על הכביש, לכן הגעתי מאוחר לארתאח. שמח שלא איחר את ההסעה ורץ לדרכו.

מישהו מזמין אותי להצטרף לארוחת בוקר. כשהוא רואה שאני מהססת הוא מגלגל פיתה עם תפוח אדמה חמים, טובל בזעתר ושמן זית ומציע לי. מצרף גם זיתים. בזמן שאנחנו אוכלים הוא מספר שהוא מטולכרם, אב לשלושה. בתור חיכה שלוש שעות, בתוך המעבר הבידוק נמשך חצי שעה. עובד בקטיף תפוזים בלוד. 30 שקל ליום עבודה. לפעמים 40. אוכל לא נותנים, הוא מביא מהבית.

עמדת היציאה מהמעבר: הערכה למשך זמן הבידוק בפנים - 25 דקות. קארין בחרה כמה אנשים בולטים (חולצה צהובה, חולצה אדומה עם פס לבן) בעמדת הכניסה וחיפשה אותם בעמדת היציאה. הערכה זו נתמכת בעדות הפועלים שפגשנו במגרש החניה. כל מי ששאלנו ענה שהיה בפנים חצי שעה.

עמדת הכניסה: 06:05 כ-300 אנשים בתור.
 - 06:20 כמה עשרות (מאה?).  

עמדת היציאה 06:40 - מישהו שהתלונן על איטיות, אמר שהוא מאחר לעבודה, מעוכב, עשר דקות של עונש חינוכי. הוא עומד בקצה המסדרון, מחכה שיותר לו להמשיך בדרכו. זו הפעם היחידה בה ראינו מישהו ממפעילי המעבר וגם זה להרף עין. כמה פועלים מבוגרים שואלים אותנו האם נכון שמעל גיל 45 מותר לעבור ללא אישור. לא ידענו לענות, הבטחנו לברר.  עמדת הכניסה: 07:00 ריק.