קלנדיה, יום א' 3.5.09, אחה"צ

צופות: 
רוני ה', תמר פ' (מדוחת וצילמה) ולינדה - אורחת
03/05/2009
|
אחה"צ

שרב. ענן אבק מכסה כל. השמים כגיגית עופרת הפוכה. תפאורה הולמת למציאות.

כאש בשדה קוצים עושות להן השמועות כנפיים. גזירה חדשה בפתח: חלה חובה על הפלסטינים המועסקים במזרח ירושלים  בתום יום עבודתם לשוב לשטחים דרך מחסום קלנדיה, בדיוק בשעה הנקובה באישור.
לדברי האנשים בתחילת יוני תובא למקום מכונה חדשה שתפקח על ההליך. מי שיישאר ללון בירושלים, במקום עבודתו, לא יחודש אישורו ותאבד פרנסתו - פגיעה קשה ברבבות מועסקים ומעסיקים.
בני שיחנו היו תמימי דעים שמגמת ההקשחות סופה שתגרור לפרץ אלימות. כמה עוד אפשר לסבול?

בצדו הצפוני של מחסום הרכבים, בכיכר בה ממתינים האוטובוסים, שמענו מאחד הנהגים על משך הזמן שעליו להמתין עד שהוא מורשה לעבור אל תוך המחסום (כמובן אחרי שכל נוסעיו הורדו, כולל זקנים, נכים, אמהות על ילדיהן):"היום", הוא אומר, "רק 25 דקות. ביום חמישי אחרי הצהריים, חיכיתי שעתיים".
יש לציין שלאוטובוסים ניתנת העדפה בכניסה למחסום על פני רכבים פרטיים.
האיש הצביע על הבנייה החדשה המתבצעת בצדו המערבי של המחסום וסיפר שהוסבר להם שנסללת  במקום דרך מיועדת לאוטובוסים בלבד.  אולי אז, לא יצטרכו האוטובוסים לחכות כל כך הרבה זמן. לאותה תקווה מוסיף הנהג את מחשבתו הספקנית שאם רוצים להקל, למה החמירו בזמן האחרון ודורשים מכולם לצאת מהאוטובוס? אפילו מבעלי תעודות כחולות?
 
עוד למדנו מנהגי האוטובוסים: כשנחנך ה"טרמינל", היו הם רשאים לשתות ממימי הקולר (מיתקן המים הקרים) הממוקם על המדרכה בסמוך לעמדות החיילים. לאחר זמן, גזרו עליהם איסור, אך התירו לסדרן העבודה בלבד, למלא עבורם בקבוקים. מאוחר יותר החליט מי שהחליט שגם ה"שפע הזה" המורעף עליהם מוגזם ואיסור השימוש במים הקרים הפך גורף. מיםinfo-icon קרים לחיילים בלבד! והנהגים, הם שותים ממימי הברזייה. זו שליד השירותים, ובימי הקיץ, כשטמפרטורת המים עולה לטמפרטורה של תה חם או מרק מהביל, הם נוהגים להביא בקבוקי מים קרים מביתם. 
 
  מרצה מאוניברסיטת ביר-זית (מערבי לפי חזות פניו ושפתו) שעבר במחסום הרכבים ברך אותנו על פעילותינו.
 
   במחסום להולכי הרגל: גבר אוסטרלי, לבוש בבגדים שחורים כשל צליין נוצרי, המליץ לעומדים מאחוריו לעבור לתור אחר כי אותו תמיד מחזיקים הרבה זמן בעת הבדיקה ולהוכחה הצביע על אמו שכבר למעלה מ-10 דקות עומדת מול החיילים וטרם אושר מעברה.  פלסטיני צעיר שעמד מאחוריו וראה שאני רושמת פרטים בפנקס אמר:"תרשמי, תרשמי מה עושים לנו פה".  רשמתי.