ארתאח (שער אפרים), יום ג' 12.5.09, בוקר

צופות: 
ציונה א'
12/05/2009
|
בוקר

 

ביום שלישי הגעתי למחסום ארתאח לבדי בשעה  04.20 וראיתי מאות  אנשים  מחכים בחושך  בשקט  לפתיחת  הקרוסלות.  לא היה דוחק  או דחיפות. רבים בירכו אותי ב"בוקר  טוב" ו "שלום ציונה"  חלק  מהנשים  ישבו על הארץ.  הנשים לא היו מופרדות מהגברים.  היה  די  קר.  הקרוסלות  נפתחו ב-  04.35  וכ- 50 ממתינים עברו כל פעם.  שוב  ביקשו ממני  נשים  וגם גברים לפנות לאחראים כדי שיתקינו סידורי הפרדה בין נשים לגברים.  רבים ביקשו שהמחסום  יפתח  ב- 04.00  כדי  שמכוניות ההסעה לא יתקעו בפקקים והקבלנים לא יפטרו אותם הגלל איחורים.  אחרים סיפרו לי שבגלל העיכובים בבדיקות הם אחרו לעבודה ופוטרו  ונאלצו להחליף מספר מקומות עבודה  בחודש.  הם העירו שמכונות זיהוי כף-היד שחוקות משימוש ועושות הרבה טעויות  שעולות לנבדקים ביום עבודה.  

הקבלנים שמקבלים את הפועלים חייבים לשלם מס ללשכת  העבודה על כל פועל.  אם  אינם עושים זאת הם מאבדים את רישיונם והמתקן שולח את הפועלים של הקבלן בחזרה לביתם.  הם לא יכולים לעבוד עד שהקבלן חידש את  רישיונו.  חידוש רישיון הקבלן נמשך לעתים עד חודשיים.  משך כל הזמן הזה אין הפועלים מורשים להיכנס לישראל.  רבים  מהממתינים ביקשו שניכנס לחדרי הבדיקות בתוך המתקן  ונראה  איך  מתייחסים אליהם בגסות, מעליבים אותם ומקללים אותם.  אחדים מהפועלים  סיפרו שלא מרשים להם להעביר שום כלי עבודה, אפילו לא  מטר  מתקפל,  פלס  מיםinfo-icon, כף  טייחים,  מקדחה  או  מברג, לישראל.  הטיעון כאילו כלי עבודה עשוי לשמש כנשק הוא מגוחך כי אילו רצו יכלו לקנות אותו בחנות בישראל. אך כיוון שיש להם כלים בבית והם חוסכים כל פרוטה כדי לפרנס את המשפחה אין הם יכולים להוציא כסך על משהו שישנו כבר בביתם. הבודקים גם היו מחרימים מהם את הכלים. לכן יש היגיון בדרישתם שירשו להם להעביר כלי עבודה בסיסיים  לישראל.  דבר דומה אמור ביחס למזון  שמותר להם להעביר במתקן.

לפי התקנות מותר לכל אדם להעביר שתי פיתות, קופסה קטנה של חומוס, קופסה קטנה של טונה, קופסה קטנה של גבינה, רבע ליטר שמן.  אסור להעביר מים קרים עם קרח, נקניק, תבשילים מהבית, זיתים, קפה, סוכר, או תה.  רבים התלוננו שהאוכל שמותר להם להעביר אינו מספיק ואין להם יכולת כספית לשלם את מחירי המזון בישראל. רוב הקבלנים אינם מספקים להם מזון והם  רעבים במהלך יום העבודה.  בערך ב-06.46 נכנסו רוב הממתינים למתקן הבדיקה.  מתוך  16  עמדות הבדיקה  מופעלות  רק  4.  בחדר הבדיקה משך הבדיקה הוא בין חצי שעה לשעתיים.  חדר הבדיקה הוא בגודל 2 X  2 מטרים  ולתוך חדר כזה נדחסים בעמידה  כ- 40 גברים ונשים וממתינים בתור לבדיקה אישית.  רבים אמרו לי שבדעתם לנקוט צעדים שייאלצו את הקבלנים ללחוץ על מפעילי המתקן לשנות את תנאי הבדיקות האישיות.  הם דורשים להוסיף  בודקים כדי להקטין את משך ההמתנה  ולהורות לבודקים לנהוג באדיבות  ובנימוס.  לכל נבדק  יש  תעודת  זיהוי  מגנטית  וגם  דף  מודפס  עם  פרטיו  האישיים.  יש לחדש את השניים כל שנה וזה עולה כ- 100 ₪. שתי פעולות אלה נעשות על יד המת"ק  המופעל  ע"י  צה"ל.  המת"ק  נפתח רק ב- 09.00.  עדכון וחידוש המסמכים אורך כשעתיים וגורם להפסד יום עבודה.  כל  יום יש עשרות  הממתינים בתור רק כדי לסדר את הכרטיס המגנטי והמסמך. כיוון שעליהם להמתין פעמיים בתור הם סידרו בינהם רשימה של ממתינים לתור המט"ק.     

רבים ביקשו שהמת"ק  יפתח  ב - 07.30 ולא  ב- 09.00 כך שלא יפסידו יום עבודה. הם גם ביקשו שהמת"ק לא יעסיק פקיד בודד אלא יוסיף פקידים כך שהטיפול יסתיים תוך רבע שעה.  היום (יום  ג')  עברו במתקן גם כ-250 נשים וילדים שנסעו לבקר אסירים בכלא  מגידו  בישראל.  בין הנשים היו זקנות שנשענו על מקלות.  הם עלו על 5 אוטובוסים מלווים במכוניות משטרה.  הפיקוח על מבקרי האסירים הוא של "הצלב האדום".  אסור לאוטובוס לעצור בדרך ואין אפשרות לעשות צרכים.  כשהאוטובוס מגיע לכלא אסור לנהג לעזוב את האוטובוס.

בימי ביקור בכלא יש עומס רב על נבדקים החוזרים מעבודה בישראל. רבים מהם ביקשו להפריד בין החוזרים מהעבודה לבין החוזרים מביקורי אסירים.

לסיכום:  יש  לדרוש  ממפעילי המתקן לפתוח את הקרוסלות  ב- 04.00 ,  יש להוסיף לפחות עוד  4  בודקים לבדיקות האישיות.  יש לדרוש שיאפשרו ל"מחסום  ווטש"  להיות  נוכח  בבדיקות האישיות.

רבים ציינו  שנוכחות "מחסום  ווטש" משפיעה  מאוד  על  הקלת  הסבל הנגרם  בבדיקות..  יש  לדרוש גם שמשרדי  המת"ק  יפתחו  ב- 07.00  במקום  ב- 09.00