בית לחם, יום ג' 28.4.09, אחה"צ
מצב כללי:יום הזיכרון. עלית ר. מהקבועות במשמרת נאלצה לנסוע לחו"ל באופן פתאומי. כך שהנהגת המנוסה שלנו ואני היינו לבדנו. במצב זה החלטתי לצפות במחסומים שאינם נמצאים בד"כ במסלול הרגיל שלנו ולוותר על בית לחם 300 ועל המת"ק.
בתחילה נסענו לנווה יונה. הגענו לשם בשעה 15:00. היה שם שלט גדול אדום ועליו כתוב שלישראלים אסור להיכנס לשטח הרשות הפלסטינית. תחת החוק הבינלאומי לצבא הישראלי אין כל רשות להגביל את התנועה שלי בשטחים הכבושים, מלבד כאשר בטחון הצבא בסכנה. לא נהגנו לכיוון האסור, אבל – האם באמת עלינו להקפיד על הוראה לא חוקית זו? בצד הכביש יש בקתה קטנה פתוחה. שתינו שם תה ושוחחנו מעט עם הפלסטינים. לא ראינו חיילים. יתכן שהיו במגדל השמירה.
אלון שבות בדרכנו חזרה ראינו שני חיילים בודקים מונית צהובה פלסטינית בצומת. לפני שהספקנו להתקרב הם סיימו את הבדיקה ונתנו לאנשים לנסוע.
מרמוריה זה מחסום שנמצא בכביש המתנחלים בדרך להרודיון. בשני הכיוונים יש מחסומים מורדים שמורמים רק לאחר שהחייל מסתכל ורואה מי הנהג ומי נלווה אליו. עברנו את המחסום בשני הכיוונים. בדרכנו חזרה ב – 15:45 ראינו שהחיילים אכן שלחו בחזרה מכונית עם לוחיות זיהוי פלסטיניות.