קלנדיה, יום ד' 6.5.09, אחה"צ

צופות: 
רותי וחנה (רושמת)
06/05/2009
|
אחה"צ

16:15  קלנדיה, מגרש חניה דרומי. הרמקול במגדל הדרומי מוריד הוראות בערבית לעוברים למטה.

16:25 אין עומס. שרוולים 2 ו 3 פעילים. 15 - 20 ממתינים לפני כל שרוולinfo-icon.

אנשים משתחלים לכלובים הסגורים, עד שמוצאים את הכלוב הפתוח.

16:30 כ 30 ממתינים לפני הכלוב הפתוח.

16:50 כ 50 ממתינים לפני הכלוב הפתוח.

17:10 כ 70 ממתינים לפני הכלוב היחיד הפתוח. 2 שרוולים פעילים.

בערך ב 16:30 פונה אלינו תושב אד'נא עם התאור הבא:

ב 11:00 בבקר הגיע למחסום עם עוד 2 אנשים. בכוונתם היה לשלם סכום כסף גבוה בדואר, שישמש ערבות לשחרור עצור ב"עופר". האדם שפנה אלינו לא הורשה לעבור. 2 האחרים קבלו אישור לעבור לדואר, שלמו את הסכום, ואז "נעלמו". הטלפונים שלהם סגורים. האדם  בקש שנעזור לו להשיג את הקבלה מהדואר, כדי לשחרר את העצור בעופר, עוד היום.

טלפנו: 2-3 שיחות לחמ"ל המת"ק. לא בדיוק ידעו  איך לעזור.
3 שיחות למוקד ההומניטארי. התגובה כנ"ל.

אצל המפקד אבו חצירה היה תפוס.

את א' מפקד המחסום באותו יום לא הצלחנו לאתר. גם לחנה ב' פנינו. בחמל מת"קinfo-icon ידעו לומר שהאדם שהלך לדואר הוא מנוע שב"כinfo-icon. בינתיים ,האיש שפנה אלינו הלך. את מס. הנייד שלו היה לנו.

17:30 בככר המכוניות התנועה זורמת.

17:35 אמבולנס פלסטיני מגיע ומעוכב 14 דקות במחסום. אמבולנס ממזרח ירושלים כבר מחכה במגרש החניה. חיילת ומאבטח שומרים על ההעברה. זיהינו אישה ,כנראה אחרי ניתוח, וילד. בגלל שלא היתה לנו תצפית טובה לא הצלחנו להבחין מי הועבר לאיזה אמבולנס.

17:52  האמבולנסים יוצאים לדרכם.

18:00  הסככה האדומה התרוקנה.

אדם מראה לנו היתר כניסה ליום אחד, כדי להשתתף בלוויה.
כל הפרטים וההגבלות נראו לנו נכונים.,אך לא אפשרו לו לעבור במחסום.הוא ספר שהוא אסיר לשעבר, אמר שמוותר ולא ינסה לעבור שוב. יש לנו צלום של ההיתר שלא כובד.

18:05 פתחו גם את שרוול 5 לבעלי תעודות זהות כחולות.

ליד החלון עמדה אם צעירה, עם עגלה, 2 תיקים. שמיכת תינוקות צחורה ותינוקת בזרועותיה.

כאשר התבקשה לקפל את העגלה שוב ( כאשר התינוקת בידיה) ולהעבירה בפעם השניה  במכונת השיקוף- אמרנו לחייל שמעבר לחלון שלפני דקה העגלה כבר נבדקה.

אין לנו מילים לתאר את הטון והיחס המשפיל בהם בחר החייל להגיב אלינו. החייל - נציג צה"ל במעבר הגבול הבין לאומי (ברוכים הבאים לקלנדיה").

נשארנו לעמוד בצד, אבל כל התור עוכב בשל נוכחותנו. התקדמנו קרוסלה אחת. האם הצעירה העבירה שוב את העגלה במכונה.ופתחו לה את השער ההומניטארי. את 2 קרוסלותinfo-icon האחרונות עברנו בצפיפות, יחד אתה עם עגלה מקופלת, תיקים שמיכה ותינוקת. שם לא היה מי שיפתח את השערים.

"אני חיה בארה"ב, זו הפעם הראשונה שלי כאן, אני לא יודעת איך להתנהג כאן." אמרה.

לצערינו הרב יש במחסום הזה עוד כמה בני אדם שלא יודעים איך להתנהג  בזמן העבודה שלהם, ואין מי שפוקח עליהם עין  או דורש התנהגות הולמת.

בסוף, גם צלצלנו לאדם עם הערבות. העצורים שוחררו והקבלה גם.