קלנדיה, יום ה' 30.4.09, אחה"צ

צופות: 
אורית י. ואילנה ד. (מדווחת) אורחת : ריבי ב.
30/04/2009
|
אחה"צ

   מ-2:00 עד 5:30 אחה"צ
 

 בגלל שהיתה לנו אורחת עשינו סיור קצר לכביש המיוחד לפלשתינאים מתחת לכביש 443 ולבית  המגודר בגבעון. בנבי-סמואל הסתכלנו על בית המתנחל ואדמותיו ודיברנו עם בעל  המכולת שהיה ממורמר כי בגלל שגמרו לבנות את החומה מתחת לכפר הוא לא  יכול להגיע ברגל לבית אישתו בביר-נבאללה וצריך לנסוע דרך בית-איכסא והכביש  "החדש - נסיעה שהיא גם יקרה וגם ארוכה. הוא ביקש מאתנו לדווח על אירוע בו נעצר "חמור שב"ח  ליד מחסום רמות. לדעתו החיילים חטפו את חמור, וניתן יהיה לשחררו  ממקום מכלאתו רק ביום רביעי הבא תמורת שלושה שקי מזון וחתימה על הבטחה שהחמור לעולם לא
 ייכנס יותר לשטח ישראל ללא אישור.

 מחסום גבעת-זאב הפך מקרוון קטן למחסום אמיתי. שומר אזרחי רצה לסלק אותנו אבל  כעבור דקה הופיע מפקד משמר הגבול דרוזי שהסביר לנו בנימוס שבקרוב מחסום זה  יהיה מסוגל גם להעביר רכבים. מתקן מיוחד לבידוק כלי רכב כבר הוכנס,המחסום  ישמש רק פועלים העובדים בגבעת זאב .

 היה פקק תנועה ענקי לפני מעגל התנועה בכניסה לקלנדיה ובקושי הצלחנו להיכנס למגרש  החנייה. כנראה היה לחץ מיוחד ביום אחרי הסגר (של יום העצמאות) ובגלל שביום ההסטודנטים והפועלים חוזרים הביתה לסוף שבוע. נאמר לנו שמצפון משתרך תור של  ארבעה קילומטר שחוסם גם הוא את התנועה המגיעה מירושלים. נהג אחד אמר לנו שהדרך  מבית-חנינה עד מעגל התנועה לקחה לו יותר משעה. נכנסנו לטרמינל ובדרך חזרה בתור הארוך ובדוחק הנורא  דיברנו עם כמה אנשים  שכעסו על ההוראות החדשות שאמורות להיכנס לתוקף בחודש
 הבא שכן גם בחזרתם מהעבודה בכניסה לשטחים יצטרכו לעבור את הבדיקות המשפילות  שאורכות כ"כ הרבה זמן. אישה אחת סיפרה שבגלל שתור המכוניות היה כה ארוך הם  ירדו מהאוטובוס והלכו ברגל שלושה או ארבעה קילומטר עם התינוק בעגלה  בכדי להגיע יותר מהר למעבר. הם קיבלו אישור לבקר בסאחנין לראשונה אחרי כמעט עשר שנים  ומיהרו להגיע לאוטובוס האחרון לשם מהתחנה המרכזית שבמערב ירושלים. הדוחק היה קשה  והקרוסלה נעצרה מדי פעם בלי שום סיבה. ראינו איך עוברות המכוניות צפונה ללא  שום בדיקה אבל הן לא יכלו להתקדם בגלל העומס בצד השני של המעבר. הניירות של כל  מכונית מכיוון רמאללה נבדקו והנהגים היו צריכים לצאת על מנת לפתוח את תא המטען. התור של ארבעת הקילומטר כנראה לא הפריע לחיילים והם הזיזו אותנו למקום שממנו לא יכולנו להשקיף כראוי. הצלחנו לצאת בנסיעה לכיוון הנגדי של התור ושאלנו את עצמנו עד מתי הנהגים ימתינו  שם.