דרום הר חברון, חברון, סנסנה, יום ה' 30.4.09, בוקר

צופות: 
ציפי ז', נגה ר' (אורחת) ונעמה מ' (מדווחת)
30/04/2009
|
בוקר

6:40 
סנסנה - מיתר
הפלסטינים כבר יושבים בצד הישראלי, מחכים להסעות. השרוול ריק. משאיות משני צידי הגבול.

בדרך כלל אני יושבת בקדמת הרכב, אבל היום ישבתי במושב האחורי ויכולתי לשים לב להרבה חסימות קטנות שמוזנחות על ידינו בדו"חות. אנחנו נוטות לדווח על המחסומים הגדולים בכניסה לערים, שבדרך כלל פתוחים. אבל בפועל הכניסות לכפרים הקטנים, שאת שמותיהם אנחנו לא יודעות (והם כמובן לא מופיעים באף שלט על הכביש), כמעט תמיד חסומות. בדרך כלל אנחנו לא מדווחות על אותן חסימות בדו"חות, כך שקורא שלא מכיר את השטח עלול לחשוב שהמצב לא באמת רע כל כך.


כביש 60

סימיה וסמוע – עדיין חסום, דהריה – חסום, דורה – אל–פאוואר – פתוח, צומת הכבשים – פתוח.

חברון
אנחנו פוגשות את מיכאל, בנה של ציפי. הוא טוען כי הצנחנים יותר אדיבים לאוכלוסיה המקומית מחיילי גבעתי שעזבו לפני חודש.

מחסום בית המרקחת – כולם עוברים במהירות.

רחוב השוהדא – שני מתנדבי TIPH.

מחסום תרפ"ט – התושבים עוברים במהירות.

תל רומיידה – כשאנחנו מתקרבות למקום אנחנו רואות קצין וחייל מורים לאדם שעובר במחסום לעצור ולהרים את חולצתו. אנחנו מתקרבות והחייל תוהה מי אנחנו. מרגע זה ועד שאנחנו הולכות האנשים נבדקים בצורה פחות משפילה ואינם נדרשים להרים את חולצתם.

במחסום מעוכב אדם. הוא היה שם כשהגענו, לא ידוע כמה זמן. החייל מסתכל בתעודת הזהות שלו ומשחרר אותו מיד. נראה שהוא נעצר באופן אקראי מכיוון שהחיילים לא בודקים דבר מלבד את התעודה.
השניים בודקים במחסום אנשים באופן אקראי. שאלתי את החייל את מי הם בוחרים לבדוק, ולאחר שהגניב מבט עם מפקדו, שנראה לא מרוצה מהשיחה בינינו, ענה כי הם בוחרים אנשים באופן אקראי – גברים, נשים ולפעמים גם ילדים (הוא מציין שגם ילדים נשלחים לבצע פיגועים).

הדגל הפלסטיני, שהיה תלוי במשך מספר חודשים מעל אחד הבתים, נעלם. המכולת, שבדרך כלל פתוחה בשעות האלו, סגורה.

התחושה שלי היא, שבניגוד לדעתו של מיכאל, הצנחנים מקשים על האוכלוסיה האזרחית יותר מחיילי גבעתי.