ג'בע (ליל), חיזמה, עטרות, קלנדיה, יום ב' 20.4.09, אחה"צ

 נתניה ג. ופיליס ו.

פיליס מדווחת

15:30:  במחסום עטרות היה תור של 30 רכבים.  תזמנו את המעבר ב-6 דקות.  החיילים במחסום דיווחו שיש התראות על פעילות חבלנית.

16:00:  קלנדיה: במגרש החנייה עצרנו לדבר עם אחד ממוכרי הקפה במקום.  הוא סיפר שהרבה מלקוחותיו מספרים לו כעת שהיתרי המעבר שלהם הוחרמו במחסום.

בתוך המחסום פעלו שלושה מעברים ולא היו תורים של הולכי רגל.  עברנו דרך מחסום הולכי הרגל למחסום כלי הרכב.  מרחוק ראינו שהתורים במחסום עטרות עדיין ארוכים.  במחסום הרכבים בקלנדיה הקפידו לבדוק אוטובוסים בדרכם לרמאללה.  משאיות ופרייבטים דווקא עברו ללא בדיקה.   בכיכר הצפונית שמנו לב שכל האוטובוסים שעברו במחסום היו ריקים לחלוטין מנוסעים.

גם אנחנו פגשנו את פקיד הבנק הירושלמי (מתוקף איחוד משפחות) שעובד ברמאללה, עליו דיווחו חברות המשמרת מיום א'.  גם ביום ב' לא נתנו לו לעבור בקלנדיה ע"ס הפתק שבידו המאשר שעניינו נמצא בטיפול במשרד הפנים.  המסכן חזר כלעומת שבא לחפש לינה ברמאללה.

לחיילת שבדקה את המסמכים במעבר מספר 2 היו עצבים מרוטים.  היא שוב ושוב צרחה דרך מערכת הכריזה על האנשים שבתור:  "חוטי כל אישי פי סלה" (שימי כל דבר בסלסלה) כאילו הוראות שניתנו עשר דקות קודם היו צריכות להיקלט ע"י האנשים העומדים בתור יותר מאוחר שלא היו נוכחים קודם.  גסות הרוח של חיילינו קשה.

פועלים שפגשנו במחסום סיפרו לנו שכל נוסעי האוטובוסים המגיעים לקלנדיה חייבים לצאת ולעבור ברגל כעת, כולל זקנים, חולים ונשים בהריון.

פגשנו גם תיירת מקוריאה שספרה שבאה לבקר בארץ מתוך אהבה לישראל אבל נוכחה לדעת שמצב הפלשתינים מאד קשה.  מתוך דאגתה לישראל, היא בקשה לידע אותנו שהמצב הקשה רק מגביר את השנאה.

17:00: חזרנו לירושלים דרך מחסומי ליל וחיזמה.  לא היו תורים