שישה שקרים על מאחזי הקאובויז | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

שישה שקרים על מאחזי הקאובויז

שישה שקרים על מאחזי הקאובויז

שני, 15 פברואר, 2021
source: 
שב"חית, בלוג בעיתון הארץ
מְחַבֵּר/ת: 
עמירה הס

 

שישה מאחזים בבקעת הירדן מוכרים בשמו של הבוקר הראשי בהם: צורי, אורי, עשהאל, מנחם, משה וזה של משפחת עמוסי בחוות טנא ירוק. בתחום הידע הזה, טמטום הציבור הוא מתוך בחירה

 

המאחז אורי בבקעת הירדן

המאחז אורי בבקעת הירדן   צילום: מגד גוזני

 

בדרך כלל, שקרים של פוליטיקאים ובכירים במערכת השלטון מעצבנים, כאילו אמרו שאנו מטומטמים בעיניהם. אבל בתחום ידוע אחד טמטום הציבור הוא מתוך בחירה. מתשובה של צה"ל לבקשה למידע, מתקלפים כמו גלדי בצל השקרים שאנו אוהבים להאמין בהם. השקרים אינם בתשובה עצמה אלא מסביב לעובדות שיש לגולל, כדי להבין את המענה הקצרצר.

כוונתי לשישה מאחזים שהם חוות צאן וחקלאות בצפון בקעת הירדן, המוזכרים באותה בקשה למידע שהוגשה באוגוסט 2020. המאחזים ידועים בציבור לפי שם הקאובוי הראשי בהם: צורי, אורי, עשהאל, מנחם, משה וזה של משפחת עמוסי בחוות טנא ירוק. בבסיס הבקשה - השאלה אם אכן קיבלו החוואים היהודים היתר חריג לרעיית עדריהם במרחבים שהוכרזו "שטחי אש", בעוד שהצבא והמינהל האזרחי מגרשים משם רועים פלסטינים והורסים את קהילותיהם (ראו ח'רבת חומסה רק בשבועיים האחרונים).

השקר הראשון הוא ששטחי האש הנרחבים קיימים בגלל צורך אובייקטיבי באימונים. השקר היה ברור לפלסטינים מהרגע הראשון שבו הוצבו קוביות בטון המזהירות מפני סכנת הכניסה לאדמותיהם. מסמכים שהתפרסמו עשרות בשנים אחרי שנכתבו או שהודלפו מוכיחים את צדקת הפלסטינים. למשל: דרישת שר החקלאות אריאל שרון מ-1981 שהצבא יכריז על מסאפר יטא כשטח אש, כדי לבלום "התפשטות הערבים"; והודאת קצין צה"ל ב-2014, בישיבה סגורה, שדילול האימונים "מצמיח יבליות" (קרי: קהילות פלסטיניות).

השקר השני הוא שלפי המפות הרשמיות המאחזים הנ"ל כלל אינם קיימים. חפשו במפת יישובי יו"ש, אפילו שם אין להם זכר. אבל במציאות, נכון ל-12 באוקטובר, הם קיימים ומשובצים לאורך כ-16 ק"מ, בשטח של כ-100 קמ"ר בין הכפר הפלסטיני עין אל-בידא מצפון וכפר האוהלים שישראל הורסת תדיר, אל-חדידייה, בדרום.

השקר השלישי הוא צווי ההריסה שהמינהל האזרחי הוציא אוטומטית נגד המאחזים - הראשון בהם הוקם בספטמבר 2016 והאחרון בנובמבר 2020. צווי ההריסה תקפים ואילו המאחזים מתרבים והולכים, הולכים ומתדשנים. התשובה הסטנדרטית, לפיה האכיפה תיעשה בהתאם "לסדרי העדיפויות", ממזגת להפליא בין שקר לאמת, עד שאין להבדיל ביניהם: בראש סדר העדיפויות הבלתי מוצהר עומדת מצוות נישול הפלסטינים וגירושם.

 

 

מבנים הרוסים בכפר הפלסטיני ח'רבת חומסה בבקעת הירדן, נובמבר 2020

מבנים הרוסים בכפר הפלסטיני ח'רבת חומסה בבקעת הירדן, נובמבר 2020    צילום: מגד גוזני

השקר הרביעי משתמע מצווי ההריסה עצמם: כאילו הגיחו המאחזים שלמים וגמורים ובהפתעה גמורה, ומיד כשהתגלו אצו רצו אוכפי החוק כדי לעשות את המוטל עליהם ולנפק צווים. אבל הבנייה נעשתה לאור יום ולעיניהם הקורצות של מפקדים וחיילים מחטיבת הבקעה: הקרוואן שהובל, הדחפור שיישר קרקע, הדיר שהוקם לעדר הפרות והכבשים, הכביש שנסלל, הגדר שנבנית ומנכסת למאחז שטח נרחב משמורת טבע, הצינורות שמובילים מיםinfo-icon ממחנה צבאי שכן או התנחלות.

השקר החמישי הוא שגרם לדפנה בנאי מ"מחסום ווטש", איתמר פייגנבאום מ"לוחמים לשלום" והרב אריק אשרמן מ"תורת צדק", להגיש את הבקשה למידע, באמצעות עו"ד איתי מק. מאז הוקם מאחז הקאובויז הראשון מבין השישה הנ"ל, הפעילים שמעו במפורש מחיילים ומקצינים מחטיבת הבקעה שלמתיישבים יש אישור רשמי להכניס את צאנם למרעה בשטח האש. וזו התשובה של תא"ל הדי זילברמן, דובר צה"ל והממונה על חופש המידע בצה"ל: "ההיתרים הכתובים שהעניקו הגורמים המוסמכים בצה"ל בדבר כניסה לשטחי אש, אינם כוללים היתרי כניסה לשטחי אש באזורים שצוינו בפנייתך". האם החיילים שיקרו לפעילים? האם מפקדיהם האביסו אותם בשקרים ומשקרים לממונים עליהם? האם הממונים מכזבים? לכי תדעי.

השקר השישי הוא בהגדרה "חוות בודדים", וממנו ניתן להסיק שכל חווה היא יוזמה אישית של פלוני הרפתקן אחר. אין צורך לחכות 50 שנה למסמך שיגלה שיש אלוהים אחד לכל החוות. הדמיון בשיטת הפעולה ועושרה של כל חווה חושפים דפוס אחד ויד מכוונת, והכתובת המדויקת שלה אינה משנה. החוואים היודו־יו"שים מתיישבים על גבול שטח אש ובאזור שבחזקת פלסטינים מזה דורות רבים. רשמית הם חלק מהתנחלות קיימת. בפועל הם רחוקים, כמו התנחלויות חדשות שנבנו כ"שכונות" כביכול במרחק כמה פסגות מהתנחלות אם, ואז כל השטח שביניהם התמלא בכבישים מקשרים, תוך חסימת גישת הפלסטינים לאדמות המעובדות או המרעה שלהם "מטעמים ביטחוניים". חוות חקלאיות - ובפרט חוות רועים - הן פטנט השתלטות זריז, זול ויעיל יותר מבניית עוד יחידות דיור. כאן מספיקים רק המון כסף ממשלתי, כביכול מחתרתי, זוג מבוגרים חדורי להט נדל"ני במסווה תורני שהתנועה האם שולחת, צעירים עם הורמונים משולהבים ופיאות סקסיות, רובים ואקדחים. החוות מרחיבות ללא הפסק את מעגל השליטה שלהן: אם כשמגוננים עליהן אלימות החיילים ושקרי הרשויות, או כשבעליהן מפעילים את כישורי האלימות שלהם נגד הרועים הפלסטינים. או הכל ביחד.