שיחות עם חברים | מסאפר יטא –חברון –בורין | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

שיחות עם חברים | מסאפר יטא –חברון –בורין

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
רביעי, 14 דצמבר, 2022
עדויות מהשטח – שיחות עם חברים

מסאפר יאטא – חברון – תל רומיידה

בתקופה האחרונה אנו עדות להחמרת האלימות על האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית.

"רוח המפקד" מבית בן גביר והתגברות הכוח של המתנחלים בשלטון, נותנים גב להתנהלות אלימה ודורסנית הולכת וגוברת. אלימות זו מחלחלת כעת ופוגעת גם באזרחים ישראלים מבקשי שלום אשר מביעים סולידריות עם פלסטינים.

נביא כאן עדויות מהחודש האחרון, נובמבר 2022. העדויות הן מתוך הכרות אישית עם חברינו הפלסטינים אשר משתפים אותנו בהתרחשויות. כל שבידינו הוא לתעד ולפרסם את המידע ואת חוויותיהם.

אנחנו מזהות "סדר חדש" שמאיים על התושבים וגם עלינו כפעילי שלום.

מפת מסאפר יטא
Photo: 
באדיבות "בצלם"
"כמו ענן שסוגר על הכול"

הרס מואץ של שטח 918, מסאפר יטא והשוליים שלו

עוואד* בשיחה עם רחל אפק

במשך יותר משני עשורים תושביהם של 12 כפרים פלסטיניים, שנמצאים באזור מסאפר יטא בדרום הר חברון, חיים תחת איום של הריסה, פינוי ונישול מכיוון שצה"ל הכריז על אזור מגוריהם כשטח אש. בשנת 1999 הוצאו להם צווי פינוי בטענה שהם אינם תושבי קבע במקום. קביעה זו נעשתה תוך התעלמות מאורח חייהם המיוחד ומתרבותם החקלאית העתיקה, וגם מתיעוד היסטורי ברור המעיד על התיישבות פלסטינית בת דורות בכפרים אלה – בעבר במערות ועם השנים גם במבנים מחוץ להן. פינוי התושבים מהאזור משמעו הריסתם של הכפרים ההיסטוריים הללו והותרת משפחות שלמות (מעל 1,000 בני אדם), על ילדיהן וזקניהן, ללא קורת גג. פינוי כזה עומד בסתירה לחובותיה של ישראל כלפי האוכלוסייה הפלסטינית שתחת שליטתה באזור, הן על פי המשפט הבינלאומי והן על פי המשפט הישראלי. (באדיבות האגודה לזכויות האזרח).

ואלה שמות הכפרים:

ג'ינבה, אל-מרכז, אל-חלאווה, ח'לת א-דבע, אל-פח'ית, א-תבאן, אל-מג'אז,
א-ספאיי, מר'אייר אל-עביד, אל-מופקרה, א-טובא וסרורה

 

 עוואד*, תושב האזור (הפזורה) שעוקב אחרי פעולות פינוי מסאפר יטא, מסביר שהתכנית של המדינה היא לפנות אותם לשטח A, לעיירה יטא.לדבריו, שטחי אש הוכרזו ב-1980 למרות שלא היה צבא באזור. רק השנה, בגלל שאמרו שיש צבא, בנו מחנה והביאו חיילים ומנסים להגיד שהם מתאמנים כל הזמן. מאז החלטת בית המשפט בחודש מאי לאפשר לפנות את הכפרים, פועלת קבוצה פלסטינית מהאזור לתעד את מהלכי הפינוי.

האזור של מסאפר יטא כולל 19 כפרים בשטח C שעל חלק גדול שלהם הוכרזו שטחי האש 917 ו-918 הצמודים אחד לשני. המנהל האזרחי והצבא, השולטים ב-100 אחוז בשטח (ביטחונית ואזרחית), מהדקים את השליטה יותר ויותר. מסרבים לתת אישור לתכניות מתאר ולבנייה בכלל.


הריסות מתרחבות ומתבצעות כעת גם בשוליים של מסאפר יטא. מדובר במספר של כ-5000 תושבים שעומדים בסכנת פינוי והרס בתיהם. הצבא מנצל את החלטת בית המשפט להרוס גם מסביב.

הצבא מנסה בכל מקום לייצר סטטוס קוו חדש: חוסמים את הצירים, מחרימים רכבים, בודקים תעודות של אנשים, והורסים בתים.

איך מתבצע הפינוי וההרס?

ביום מסוים מדביקים טופס על הבית, או תחת אבן. בדרך כלל כתוב: תוך 96 שעות לא יהיה כאן בית, בלשון צבאית: "הוראה על סילוק מבנה חדש"...."ניתנת לביצוע בתום 96 שעות משעת המצאתה"..."חתום רכז יחידת הפקוח"...

למחרת מגיעים כלי המשחית ועוזריהם, ותוך כמה דקות לא היה כלום.

הריסה מדרום לחברון, גם מחוץ לשטח האש המוכרז
Photo: 
eye on the region

הרס בתי ספר במסאפר יטא - תהליך מואץ

הצבא-המנהל האזרחי-בית המשפט, הכול זורם מהר. השבוע הגיעו הבולדוזרים לבית הספר בכפר א-ספי. בית ספר חדש. יום קודם, לאחר מסירת הצו להריסת מבנה חדש, הגיעו דיפלומטים רבים למחות על ההריסה הצפויה.

באותו לילה עורך הדין הלך לבית משפט לבקש צו מניעת הריסה. השופט אישר את צו המניעה. יחידת הפיקוח במנהל האזרחי קיבלה את ההודעה .

ובבוקר למחרת, כאילו לא קיבלו את הודעת הביטול, באו כלי ההרס והרסו.

 

הרס בית הספר בכפר א-ספאיי במסאפר יטא, 23.11.22 מימין לשמאל: כיתה-הודעה על הריסה-דיפלומטים-התקהלות-לחיצות ידיים-כיתה-הריסה
Photo: 
צלמים מקומיים

באומץ לב ובתושייה ראויה לציון של תושבי המקום, נבנה אוהל שיחליף את בית הספר. השטח נוקה מהריסות והילדים הגיעו להמשיך את מלאכת יומם. תוך יומיים הגיעו שוב כוחות  הכיבוש והחרימו את האוהל. קיבלנו תמונות של הילדים יושבים על מושבים מאולתרים, ילקוטיהם לידם, בשטח החשוף, והמורה על לבנה, מורה מעביר להם שעור, החיים ממשיכים.

בעבר היה אפשר לנשום קצת אוויר בין החלטה להחלטה. היום הכול הולך מהר מאד. בית ספר נוסף קיבל הודעה על צו הריסה שעומד לקרות בשבוע הקרוב. בית המשפט הוציא צו הקפאה עד דיון משפטי ולא תהיה הריסה בזמן הקרוב. OCHA מדווח על בית ספר ליד שכם שהריסתו אושרה באוגוסט אחד מתשעה בתי ספר המאוימים בהריסה שנבנו על ידי תורמים .

מורה שלי לערבית שעונה על שאלות התם שלי, כמן: מה חשבת כשהיכו אותך? בשיחה על המכות שחוטף כל פלסטיני, ילד או מבוגר, במגעיו עם הצבא, ענה לי: "מתי ייגמר הכיבוש?"

באיזה תוכנית מדינית אתה תומך?

"בעד מדינה אחת. עכשיו יש מדינה אחת. אבל לא לכולם. חיים בסטטוס קוו. לא יכולים לשנות. האוכלוסייה נחלשת. הפלסטינים נאנקים מתחת עול הכיבוש." עוואד מלא אכזבה עמוקה מחוסר האונים של הרשות הפלסטינית. "הרגשת ההשפלה וההפליה היא הדבר הכי קשה. כמו ענן שסוגר על הכול".

מה אתם מצפה מאיתנו?

"צריך להזכיר כל הזמן, בכל מקום, שיש בית ספר ויש בו ילדים והוא בסכנת הריסה.

לדבר יותר על המצב."

אחרי ההריסה: הקמת אוהל מאולתר, החרמתו בידי הצבא, לימודים באוויר הפתוח
Photo: 
צלמים מקומיים
חברון - תל רומיידה

"גדודים גדודים הביאו לכאן"

חברון - העיר העתיקה  - שבת "חיי שרה", 19.11.22

עמירה איתיאל בשיחה עם רשיד* 

ראיינתי את  רשיד על המצב בחברון תחת השאלה: האם יש החמרה באלימות שחווים תחת הכיבוש.

אנו מכירות את רשיד מימי הים. הוא מסייע לנו לארגן קבוצות המגיעות מחברון לים בקיץ.

לדבריו בשבת "חיי שרה" התקיימה בעיר צעדת המתנחלים השנתית ונגררה לאלימות רבתית, ברחובות העיר. התושבים התבקשו ע"י מפקד הסיור להישאר בבתיהם בשבת (19.11.22) משעה 10 בבוקר עד השעה 16:30. הצבא סגרinfo-icon חנויות בשוק לאורך היום באזור נרחב, כדי לאפשר ל 32 אלף מתנחלים לצעוד בבטחה. בתל רומיידה סגרו את השכונה כולה ולא נתנו לתושבים לצאת ולבוא. התפתחו מהומות בהן מתנחלים תקפו בתים, במיוחד ברח' שלאלה, כיכר השוטר ולאחר מכן בתל רומיידה, ופגעו בתושבים וברכוש. 10 אנשים, ביניהם ילדים, נפצעו. ארבעה מהם אושפזו. האירוע הזה היה חמור במיוחד.

רשיד מוסיף שמצבי מתח עולים כל כמה ימים, לאחריהם המצב נרגע ומאפשרים מעבר במחסומים. לדבריו העיר מרושתת במצלמות ויודעים הכול על כל תושב. המצב של מתח העולה ויורד מתקיים מ-67. במיוחד התעצם משנת 2000 כשסגרו את רחוב השוהדא.

אכן "צהל עובד יום ולילה. עובד קשה למען בטחון ישראל", מתאר רשיד בציניות את המציאות. יש ריבוי חיילים בחברון, יותר מאשר בעבר. "גדודים, גדודים הביאו לכאן.

חברון-העיר העתיקה  - שבת "חיי שרה", 19.11.22
Photo: 
מוסה קוואסמה, רויטרס

מאידך יש הקלה במתן אישורים לכניסה לישראל. בעבר היו אישורים רק לחקלאות ולבניין, כיום יש אישורים למסעדות ומלונאות. הצעירים הרווקים עובדים בהתנחלויות. זה מונע פיגועים ומביא שקט."

לשאלתי על בן גביר השכן מקריית ארבע, רשיד צוחק ואומר לי בעברית המשובחת שלו: "טוב שכן קרוב מאח רחוק"...

הוא שולח לי סרטונים על בן גביר כצעיר אלים. "איך פושע נכנס לכנסת ולממשלה", הוא שואל. "מקומו בכלא!" ודאי שכולם חוששים מפניו: פלסטינים, ישראלים ואמריקאים. הוא מסכם. 

בצעירותו עבד רשיד שנים בישראל, במסעדות בעיקר. אז רכש את השפה העברית ופתגמים. הכיר את הישראלים. מאז הוא מקשיב בדבקות לערוצי הטלוויזיה והרדיו הישראליים. "אנו זמניים בחיינו כאן", אומר, "צריך לדעת איך לחיות. ל 40 השנים הבאות צריך לחפש כל דרך להשיג את השלום, השקט והשלווה".

רשיד תומך ברעיון מדינה אחת לשני העמים. שתהיה בשליטת ישראל. טוען שרבים מחבריו היו מעדיפים תעודה כחולה על פני תעודה פלסטינית.

ישראל יכולה לתת רמת חיים גבוהה יותר. לראייה: ערביי ישראל. היה ממשל צבאי והוסר ביום אחד. והנה חיים יחד. רשיד מתעב את הרשות הפלסטינית. לדבריו אבו מאזן כבר לא מתפקד, אבל מונהג ע"י שלשה שרים שמתחתיו, שכל הזמן מתבכיינים "אנחנו סובלים מכיבוש, סובלים מכיבוש", אבל אינם רוצים בפתרון. מקבלים מיליונים כתרומות והכל הולך אליהם ולמשפחותיהם. הם לא נמצאים בהפגנות, הם נוסעים ברכבים מפוארים ולעם לא דואגים.

נגינה בעוד בחוף הים
יום ים, 25.8.2022, רשיד מנגן בעוד לקבוצה מחברון
Photo: 
אורנה נאור

חברון - תל רומיידה בשבוע שלאחר שבת "חיי שרה"
בשיר* בשיחה עם רחל אפק

 

בשיר*, מוותיקי תל רומיידה, פעיל ומעורב חברתי, בן 60.

אנו מכירות אותו שנים רבות כאיש מתון ונעים הליכות שיודע להרגיע את הרוחות.

בשבת שאחרי "חיי שרה" ירד לרחוב ופגש בקבוצה הישראלית "בני אברהם", שבאו להביע סולידריות עם הפלסטינים בעקבות האירועים של השבת הקודמת. והיה עד לאלימות החיילים כלפיהם.
בשבת "חיי שרה" בעודו מצלם את המתרחש בשכונה זרקו עליו החיילים רימון הלם וחמישה חיילים תקפו אותו, הכו וזרקו אותו על הכביש. צעירים שנמצאו במקום וראו מה קורה ניסו לעזור לו.

הצבא והמתנחלים תקפו והיכו גם אותם. 6 פצועים פלסטינים הועברו לאמבולנס הפלסטיני שהגיע לקחת אותם לבית החולים. אז עצר הצבא את בנו של בשיר ובן דודו שהיו ברחוב, והעלה אותם לג'יפ ובדרך להתנחלות הפליא בהם מכותיו.

לאחר משא ומתן שנמשך יותר משעה, החליט הצבא לשחרר אותם.

אמבולנס פלסטיני העביר אותם לבית חולים. בלילה החזירו אותם הביתה.

תל רומיידה, חברון, 26.12.22, חיילים מכים ישראלים מבקרים, ועוצרים פלסטינים בשכונה
Photo: 
צלם מקומי
ממחמוד דרוויש עד אום יוסף*

הכפר בורין שוכן במדרון הדרומי של הר גריזים, ליד העיר שכם. הוא מתועד מתקופת הברונזה.  "כפר גדול מדרום לשכם מוקף מטעי זיתים".

כשאומרים בכפר עץ זית מהתקופה הרומית, מתכוונים לעץ מהתקופה הרומית.
בעקבות מלחמת ששת הימים עברה הגדה המערבית משליטה ירדנית לישראלית. קרקעות הכפר הופקעו מספר פעמים לצורך הקמת התנחלויות ישראליות ובסיסים צבאיים. כתוצאה מכך התדלדלו משאבי הקרקע והמים. משנת 1982, יותר מ-2,000 דונם מקרקעות הכפר הוכרזו כאדמות מדינה ולאחר מכן הועברו להתנחלות הר ברכה.

בתקופות הטובות הייתה אוכלוסיית הכפר גדולה מאד. אמר לי חבר שיש בכפר "עץ משפחה" בו רשומים כל מי שנולד בו וכיום הוא מונה עשרות אלפים אנשים בכל העולם.

מאז 1967 נבנו ההתנחלויות יצהר וברכה מדרום ומצפון לכפר ומאז סובלים התושבים מגזל אדמות ומים ומאלימות מתמשכים, בעיקר בחודשי המסיק. מתנחלים רעולי פנים נכנסים לכפר, זורקים אבנים, כורתים עצים, עוקרים שתילים. פוגעים בנפש ובגוף.

הצבא שאמור להגן עליהם משתף פעולה עם הפורעים, או עומד מנגד. בדרך כלל יורה רימוני גז והלם על תושבי בורין.

בעלי מטעי הזיתים מבקשים לעזרתם מתנדבים ישראלים וזרים לצורך הגעה לאדמות שבקרבת ההתנחלויות. הצבא קובע לתושבים ימים מוגבלים שרק בהם רשאים הם להגיע לאדמתם לקטיף. מספר הימים המתואמים לא עונה על הצורך של החקלאים.

בורין, 24.3.22
Photo: 
רחל אפק
"אנחנו חזקים ונישאר פה!"

אום יוסף, אותה אנו מכירות ומוקירות, ומלוות שנים רבות, נולדה בכפר וגאה בהיותה חקלאית. זמן קטיף הזיתים הוא חגיגה משפחתית. אנו נענות ונהנות לבוא לעזור. לדבריה, השנה הגיעו באחד מימי הקטיף במטע שקרוב לגבעת רונן (שלוחה של הר ברכה) קבוצה גדולה של כ 50 ילדים, נשים וגברים מתנחלים ונכנסו למטע שלה. הצבא סילק אותה. למחרת חזרה למטע ומצאה 11 עצי זית עתיקים כרותים. זהו מקרה פרטי שמעיד על הכלל. סיפור של כפר ששוכן בסביבת התנחלות, אין מי שיגן עליו מפני הפורעים. גם פעילים ישראלים שמגיעים לשמור ולעזור בקטיף מוחזרים לעיתים על ידי הצבא או מקבלים הודעה מראש על איסור כניסה לזרים בזמן הקטיף.

באותו יום שהיינו בשנה זו, הודיע הצבא על איסור כניסה לאוטובוס שהיה אמור להגיע. וכך הגענו עם מכונית פרטית. מסקנו את היבול הרב שהצמיחו העצים. אותו סיפור חוזר במהדורות דומות מדי שנה. השנה, בנוסף לשאר הפעולות האלימות, תקפו המתנחלים מתנדבים ישראלים שהגיעו לנטיעת ט"ו בשבט כהבעת הזדהות עם הפלסטינים המותקפים. פגעו פיזית במספר אנשים, ושרפו מכונית. ללא הפרעה של הצבא.

"אנחנו חזקים ונישאר פה!" סרטון, אום יוסף*

מורד*, אקטיביסט שלום מנוסה מאשר שהשנה המצב גרוע מאד. הצבא מונע מישראלים לבוא. ההתנהגות של המתנחלים יותר אלימה והצבא משתף פעולה איתם. בעבר המתנחלים היו זורקים אבנים מרחוק. עכשיו נכנסים לתוך המטעים והחלקות ותוקפים במקלות במוטות ברזל, אבנים, כל כלי אפשרי ולא מפחדים. הצבא תמיד מגרש את החקלאים הפלסטינים.

בעבר היו מקבלים יותר פלסטינים אישורים למסוק. השנה הצבא נתן לפלסטינים רק 2 ימי מסיק במקום 4-5 שצריך על מנת לגמור את היבול.  יש חלקה שלמה מלאה פרי שלא הספיקו לקטוף אותה.

 

* כל השמות בדויים, השם האמיתי נשאר במערכת