הרמדאן הוא חודש חגיגי לכל העולם המוסלמי.
גם בארץ המעורבת שלנו הולכת וגוברת השפעתו בברכות לחוגגים, במאמרים, בסיורים ובהבנה עמוקה של החיים המשותפים. אך מרחב החג הדתי-משפחתי חצוי במכשול ההפרדה - חומה, גדרות ומחסומים - וכל אלה מנתקים את הפלסטינים תושבי הגדה מן המרכז הדתי בירושלים, וגם אינם מאפשרים לבני משפחה וקרובי משפחה לחגוג יחדיו.
חודש הרמדאן הוא חגיגי ואינטנסיבי גם עבורנו, חברות מחסום ווטש. במהלך החודש, חברות מכל הארץ עולות בימי שישי למשמרות מיוחדות במחסומי ירושלים ובשערי הרובע המוסלמי בעיר העתיקה - לצפות ולדווח על תהליך המעבר של נשים, גברים וילדים, כדי להתפלל בחראם אל שריף, הר הבית. המתפללים מגיעים בבגדי חג ובגדי לבן, בדממה ובנפש מרוממת.
העם הפלסטיני חי מאחורי גדרות ומחסומים תחת משטר צבאי, וגם בחודש החגיגי המעבר לתפילה בהר הקדוש כרוך במגבלות של גיל ומין הנקבעים ע"י השלטון, בבדיקות ובתורים צפופים, ובקביעות ביורוקרטיות ובלתי צפויות של המעבר לירושלים. חלק מהמשפחה נותר ללא אישור מעבר, יש לעתים הפרדות בין הורים לילדים, בין קשישים לנכדיהם המסייעים להם, והדבר קשה מאוד עבור המשפחות הפלסטיניות הכמהות לחגוג ולהתפלל יחד.
הרמדאן הוא גם חג של ביקורי קרובים וחברים. כל ביקור משפחתי כרוך במגע עם מחסום וגדר ואישור וחיילים וכלי נשק.
השנה החום היה כבד במיוחד, והעמידה בתורים הארוכים והצפופים במחסומים הייתה קשה מנשוא. אישורי המעבר לתפילות בירושלים ניתנו לגברים מעל גיל 40, לנשים בכל הגילים, ולילדים עד גיל 16 עם תעודת לידה ובלוויית הורה.
כבכל שנה בחודש הרמדאן, השתדל הצבא לשלוח לרוב המחסומים קצינים מתונים ומנוסים שיוכלו לשמור על אווירה רגועה, אך השהייה בסביבה הצבאית הרוויה בחיילים, שוטרים וכלי נשק שלופים, שביכולתם לאשר או למנוע בכל רגע את ההשתתפות בחגיגה, יוצרת מצבי השפלה ומתח שעלולים להגיע לעימות אלים.
ומעבר לחג ולתפילה בימי שישי, המשיך החולין בידו הקשה. נערים נורו ונהרגו בניסיונם לחצות גדרות ולעבור על איסורים כדי להגיע לתפילה בירושלים; קהילות רועים פלסטינים נזרקו מבתיהן ומאדמתן בחום הקשה, בשל אימונים צבאיים, שחלו דווקא לפני החג ובמהלכו, והן נאלצו להתפנות בבהילות למדבר הלוהט ללא גג וללא אוכל. לא ינום ולא יישן כל מי ששולט באזרחים הפלסטינים באשר הם.
ואז הגיע יום שישי הקשה והאחרון של הרמדאן, יום חם במיוחד.
לאחר אירוע ביטחוני קשה בעיר העתיקה בירושלים החלו בבדיקות אישיות לעוברים. הצפיפות וההמתנה היו ללא נשוא: גברים קשישים התמוטטו מן החום, הצמא והדוחק. ילדים הורמו כדי לא להימחץ. ולאחר המעבר ובדיקת המסמכים החל תהליך מטריד חדש, כשגברים מבוגרים, שמעברם חופשי, נבדקו פעם נוספת ונשלחו חזרה עקב רישומים מלפני עשרות שנים .
כך, נראה שכיבוד חגו של הציבור הפלסטיני בשטחים הכבושים, בדרכו לתפילה בטבורו הדתי ולביקורים המשפחתיים המסורתיים אינו מעסיק כלל את המימשל ששולט בו ואת הציבור הישראלי.