עשה טובה לעצמך ולשמך

שלום ביבי,

לא מכובד לפנות אל ראש ממשלה בכינוי החיבה שלו. אבל אני מכירה אותך מאז היית רק ביבי, אחיו הקטן של יוני, שהיה חבר אהוב בצעירותי. ועכשיו אני פונה אליך אישית, כשוחרת טובתו של אחיו הצעיר של חבר נעורים. "אישית", כי אינני מייצגת איש, ואיש לא הסמיכני לדבר בשמו. "אישית" — ממני אליך. אך בניגוד לרבים מחברי בשמאל, אני זוכרת חסד נעורים לאחים נתניהו ורואה בך פטריוט ישראלי אמיתי. דרכך איננה דרכי, אבל שנינו חפצים בישראל של שלום וביטחון, ושל שגשוג וקידמה וצדק. או לפחות כך התחלת את דרכך, וכך ראוי שתסיים אותה.

אני פונה אליך, ביבי, בבקשה שתוותר על כיסא ראש הממשלה. עכשיו, ביוזמתך ולטובתך. כיהנת בתפקיד זמן רב יותר מכל קודמיך. ישראל היא כיום אחת המדינות העשירות (ואללי — גם היקרות) בעולם. תושביה, היהודים לפחות, מעידים על עצמם שהם בסך הכל שמחים בחלקם. לשיטתך, אתה יכול לנכס לעצמך את הקרדיט על כך, גם אם לא כולם יסכימו. אם אתה מאמין לתעמולת הבחירות שלך, הישגיך כבירים ותרומתך למדינה אדירה. למה לך לדבוק בכיסא, שממנו אתה עוד עלול להיזרק בניגוד לרצונך? האם לא מכובד יותר לעזוב אותו מרצונך החופשי?

כל ניסיון של חבריך בליכוד להחליף אותך מוצג ככפיות טובה וחוסר נאמנות. רבים מהם רוצים שתלך ולא מעזים לפעול בגלוי. מביך קצת, לא?

איני מבקשת שתודה בהאשמות הפליליות המונחות לפתחך, ולא בכישלון הפוליטי שפרשנים רבים צובעים בו את תוצאות הבחירות האחרונות. אני רק מצביעה על כך שדבקותך בכיסא אינה מוסיפה כבוד, לא לך ולא למפלגתך. את חבריך בליכוד דחפת לפינה, שבה כל ניסיון שלהם להחליף אותך מוצג ככפיות טובה וחוסר נאמנות. רבים מהם רוצים שתלך ולא מעזים לפעול בגלוי לשם כך. מביך קצת, לא? את ראשי המפלגות שהתחרו בך דחפת לפינה, שממנה לא יוכלו לנהל משא ומתן על ממשלת אחדות בלי להפר הבטחות לבוחריהם.

איני טוענת אפילו, שהחלפתך היא מעשה מוסרי וצודק, ולא שאתה אדם מושחת המכפיף את מדינת ישראל כולה להגנתו האישית מפני הדין. לצורך העניין אני מוכנה להניח, שאתה מאמין בכנות שאתה נרדף על ידי התקשורת ומערכת אכיפת החוק. הבה נניח, לצורך העניין, שאכן לא חטאת, ובוודאי לא פשעת, וכי הצגתך כמי שאינו ראוי לשבת על כיסא ראש הממשלה אינה מגיעה לך. הבה נקבל, לצורך העניין, שהמסע נגדך כולו פוליטי, והשימוש בהתנהלות האישית שלך ושל בני משפחתך היא עיוות של המציאות, שנועד לצורך חיסולך הפוליטי בלבד. בקיצור: הבה נתבונן במצבך הנוכחי מנקודת המבט שלך. גם אז, אני אומרת, הדבר הנכון לעשות לעת הזאת, בעבורך ולשיטתך, הוא לוותר על ראשות הממשלה.

שתעשה זאת, תשחרר פקק שתוקע את המדינה. אם תפרוש, תעשה בכך טובה גדולה למפלגתך, לדרכך הפוליטית ולמדינה. הרי אפילו אתה אינך חושב, "אחרי המבול". הרי אינך סבור, שאין בימין הישראלי ולו אדם אחד שיוכל להנהיג את המדינה ביום שבו נתניהו לא יעמוד עוד בראשה. האם בגלל האינטרסים־לכאורה של אדם אחד — אתה עצמך — תסבך ותסכן את המדינה האהובה שלך?

מכל עבר אני שומעת, שדבקותך בכיסא נובעת מאימת הדין וש"נתניהו חושב רק על נתניהו". אבל אני הרי מאמינה שנתניהו הוא פטריוט ישראלי. זה הרגע להראות לכולם, שנתניהו אכן חושב גם על מפלגתו ועל מדינתו. זה המקום להוכיח, שנתניהו לא יעשה כמעשה מיכאל קולהאס, שהוא לא ישרוף את המועדון, גם אם הוא צודק ולא המועדון. ובלחישה ארמוז לך, שאני מאמינה כי אם תוותר על ראשות הממשלה — יומתק דינך ולא יוחמר. לשיטתך, יריביך ישיגו בכך את מטרתם, ולא תהיה עוד מושא למלחמתם. לשיטתי, פרישתך תיזקף לך כנקודת זכות ותרכך את לב השופטים.

אבל גם אם אני טועה, חשוב כמה טוב יותר לך לפרוש מרצונך. תוכל להציג זאת כמהלך מפייס לטובת המדינה; כקבלת דין הבוחר, כוויתור אישי לטובת הכלל. זה טוב בהרבה מאשר להיזרק בקלון על ידי בית המשפט. והרי אתה יודע, שגם אם "לא היה כלום" — בית המשפט עלול לחשוב אחרת.

איימן עודה פנה אליך כאבו־יאיר. אני פונה אליך, ביבי, כאח־יוני. הבא כבוד לשם נתניהו ועזוב את כיסאך בראש זקוף, כאדם ערכי וחופשי. טובת הכלל, טובת המדינה, טובת מפלגתך — בנסיבות שנוצרו כל אלה הן גם טובתך האישית. לך לשלום.

הכותבת היא פרופ' אמריטה במחלקה לפסיכולוגיה ובמרכז לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית