עופר - חברוּת/פעילות בהתאגדות לא מותרת, נשים

צופות: 
איבון מנסבך, חוה הלוי (רשמה)
12/11/2019
|
בוקר

ניסיונות לגרימת מוות

 

ברשימת הדיונים שקיבלנו היו 6 עצורים שהואשמו בניסיון לגרימת מוות. זוהי אשמה חמורה, אבל איננו יודעות איך או על סמך מה נקבעה הגדרה זו, משום שלא התקיים משפט הוכחות. רוב המשפטים היו מסוג "תזכורת". אפשר לראות בהגדרה זו את ניסיון התביעה הצבאית להציב מראש רמת איום או ענישה מחמירה, ולא פלא שעורך הדין במשפטה של אזהאר מנסה לשנות את הגדרת כתב האישום.

אזהאר (השם המלא והפרטים שלה שמורים אצלנו – א.מ.)

האישום: ניסיון לרצח.

הסנגור: עו"ד מוהנד חראז

 

אזהאר, רווקה תושבת ג'נין, היא אשה קטנת קומה בת 20.

באולם נכחו שתי אחיותיה. והסיפור שלה הוא סיפורן של נשים רבות בשטחים הכבושים הכפופות למרות הכובלת של המשפחה. את הפרטים הנוגעים לה קיבלנו מחברתנו ניצה אמינוב שכבר ראתה אותה בדיון קודם ומכירה את המקרה.

 

... היה לה קשר עם מישהו (גבר), ופעם כבר ברחה מהבית. התחילו דיבורים במחנה והיא פחדה שתירצח. בעיקר היא מפחדת מאבא שלה (אם כי אחיותיה אמרו לי שאבא ואמא ביקרו אותה בכלא דמון).

כמו נשים אחרות שראינו בבתי המשפט היא חיפשה מקלט בכלא הישראלי, ועל כן לקחה סכין והלכה למחסום זעתרה, אך שם בגלל חג השבועות, לא פגשה לא חייל ולא מתנחל. משם המשיכה אזהאר אל מחסום קלנדיה. כשראתה את החייל נפל הסכין מידיה מרוב פחד, ועל כן היא מואשמת בניסיון לרצח.

עורך הדין שלה אכן מנסה לשנות את האישום ל"ניסיון דקירה".

 

הדיון הבא יתקיים ביום ג' ה-26.11.19.

 

אחמד רמזי נמר סידר - ת.ז. 852116920

 

האישום: חברות ופעילות [בהתאחדות אסורה]

הסנגורים: אבו סנינה יחד עם עו"ד גבי לסקי שלא נכחה באולם.

 

אחמד הוא רופא, בן 28. אמו גרה ביריחו. אחמד למד במצריים והשתלם בטורקיה. עם שובו לארץ הוא הואשם בחברות בארגון חוליה צבאית. אחיו העיתנאי מואשם יחד אתו באותה אשמה (אך אותו לא ראינו).

בדיון בעניינו פגשנו את הביטוי תעודת חיסיון. תעודת חיסיון מציבה את האינטרסים של המדינה לפני האינטרסים של הנאשמים והיא עוד אחד מהמכשולים שמניחה המדינה בפני עיקרון פומביות הדיון וזכויות הנאשמים.

בוויקיפדיה כתוב ככה:

חיסיון לטובת המדינה

 

ישנם מקרים שבהם המדינה אינה מעוניינת לחשוף ראיות בפני בית המשפט, בין אם מטעמים של חשש לפגיעה בביטחון או ביחסי החוץ, ובין אם מטעמים ציבוריים (למשל: לעיתים המדינה לא רוצה לחשוף שיטות עבודה, או לגלות פרטי מקורות מודיעיניים ועוד). אך לעיתים, ישנן ראיות שאומנם המדינה לא רוצה לחשוף, אך אלו יכולות לסייע לנאשם להוכיח דווקא את חפותו. לכן, במקרים כאלו, המדינה צריכה להוציא "תעודת חיסיון" שחתומה או ע"י ראש הממשלה (כאשר מדובר בפגיעה בביטחון המדינה או יחסי החוץ שלה), או ע"י שר רלוונטי בממשלה (כאשר מדובר בחשש לפגיעה בציבור). הדין בנוגע לראיות חסויות, קבוע בפקודת הראיות, [נוסח חדש], התשל"א- 1971, בסעיפים 46-44.

 

הנאשם במקרים כאלו, רשאי לבקש להסיר את תעודת החיסיון, ואז למעשה לחשוף את הראיה. כאשר מדובר בראיה חסויה מטעמים של פגיעה בביטחון המדינה או יחסי החוץ, אז על הנאשם להגיש עתירה לבית המשפט העליון. כאשר מדובר בראיה חסויה מטעמים של שמירה על הציבור, אז עליו לפנות לערכאה הדנה במשפט עצמו, בבקשה לגילוי ראיה.

 

אחרי שקראתי בעיון את ההגדרות הללו נראה לי שתעודת החיסיון שהוצאה כנגד פרסום הראיות במשפט של אחמד סידר היא עוד בלטה אחת המרצפת את הדרך אל המעצר המנהלי. גם גבי לסקי לא יכלה לספק לי נתונים נוספים בגלל תעודת החיסון הזו התלויה ועומדת נגד פרסום העובדות בעניינו של אחמד סידר.