עופר - החזקה וסחר באמל"ח, זריקת חפץ מבעיר

צופות: 
איבון מנסבך, חוה הלוי (מדווחת) אורחות: דורית רובין ושרי גרוסמן
13/07/2016
|
בוקר

באולם מס. 4

בפני השופטת אתי אדר.

 

רעולי פנים והסיפור המוזר על 700 כדורי רובה

 

ברשימת הדיונים היום היו 25 תיקים אשר שיקפו את מציאות ההתנגדות לכיבוש בימים אלה. 16 מהם, כלומר שני שליש, היו על יידוי חפצים או ייצור וזריקת חפץ מבעיר והנאשמים כולם צעירים בני 18 עד 22.

מגל המעצרים האחרון. אנחנו מדווחות פה על 3 מהם.

 

חסין עלי אחמד גפאל - ת.ז. מס. 411012065  .

סוג הדיון - תזכורת

חסין, פועל, בן 22 מאבו דיס מואשם בכך שב-4.12.15 בהיותו רעול פנים, השתתף בהפרות סדר שבהן יידו המתפרעים בקת"בים, 3 מטענים, טיל גז ואבנים לעבר כוחות הביטחון. כרגיל אנחנו מפנות את תשומת לב הקוראות לטרמינולוגיה: הפרות סדר, מתפרעים מול כוחות הביטחון. מה עשו שם כוחות הביטחון, בשטחים הפלסטינים?

הוא נשפט ל-9 חודשי מאסר ו-3000 ₪ קנסinfo-icon.  נתייחס בהמשך לחשיבות ציון את היותו רעול פנים.

 

עימאד עלי שחאדה חאמד - ת.ז. מס. 401384789  

סוג הדיון – תזכורת.

עו"ד אחמד ספיה

עימאד, בן 18, נעצר ב-11.12.15 בסילואד.

כתב האישום שוב מציין שהשתתף בהפרות סדר בהיותו רעול פנים. הוא יידה אבנים ממקלע (זה שפעם קראו לו בצבא קלע דוד עד שהבינו את האסוציאציה) לעבר כוחות הביטחון. והוא נשפט ל-5 חודשים מאסר בפועל, ובנוסף לכך הפעילה השופטת צו מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו. בסך הכל הוא יירצה 12 חודשי מאסר ועוד 12 חודשים מאסר על תנאי, ומשפחתו תשלם 2000 ₪ קנס או חודשיים מאסר תמורתם.

 

ועכשיו לעניין רעולי הפנים והמצב החד סטרי בין מי שמסתכל לבין מי שמסתכלים עליו.  כל כך התרגלנו לקונוטציות המאיימות של הביטוי "רעולי פנים". למה זה מאיים? לפי דעתה של הפרקליטות הצבאית לא די בכך שהם יידו אבנים או בקת"בים. העובדה שהיו רעולי פנים מוסיפה על אשמתם.

ולעומת זאת - ברחבי השטחים הכבושים זרועים המון פילבוקסים ענקיים והם מצוידים באמצעי ראיית יום וראיית לילה ואפילו, כך סיפר חייל גאה במחסום לפני זמן רב, מה שמכונה חישה תרמית המסוגלת לזהות בשטח אדם לפי החום שפולט גופו. יחידה 8200 מקשיבה 24 שעות ביממה לשיחות פרטיות של הפלסטינים, וכל שיחה ברשת הסלולרית הפלסטינית כמו גם בפייסבוק נתונים תחת מעקב. החיילים המשרתים בשטחים מצוידים במשקפות משוכללות וכך גם כוונות הרובים, שלא לדבר על ההליקופטרים ועל המטוסים עם טייס ובלי טייס המסוגלים להרוג בדיוק אדם היושב במטבח ביתו בעזה. מעל העיר העתיקה בירושלים מרחף הכדור הפורח המאתר כל תנועה בסמטאותיה, ותמיד תמיד המבט הוא חד סטרי – מדינת ישראל היא הרואה ואינו נראה. היא מסתכלת ומצלמת בלי הרף את הפלסטינים שאינם יכולים ואינם רשאים להסתכל עליה בחזרה. כל אלה מבטאים בעוצמה אכזרית את פלישת מבטו של הכובש ואת תביעתו לדעת הכל על הנתינים ובה בעת להסתתר מפניהם. במחסומים אנחנו רואות את החייל הבודק את תעודות הזהות ואת האישורים, כלומר הוא, המסתכל, מודיע לנו באדנות: אסור לך לצלם אותי! או אל הפלסטיני העומד מולו: על מה אתה מסתכל?

המטפחת המכסה את הפנים מסתירה את האינדיבידואל, אבל מצד שני היא בפירוש מצרפת אותו אל מחנה המתנגדים – המון אנונימיים, ולכן כל כך חשוב לתביעה לצרף לכתב האישום את העובדה שזורק האבנים היה רעול פנים, דהיינו לא פעל בשם עצמו אלא הוא חלק ממחאה גדולה ממנו. כיסוי הפנים נהפך גם לסמל של התנגדות לחדירת הכובש אל החיים. הכיסוי בעצמו כבר נחשב עבירה כי הוא מפר את המאזן העקום הנחוץ לשליטה - אני רואה אותך ואתה לא תוכל לראות אותי.

 

פוזי מוחמד פואז אחמד רגבי - ת.ז. מס. 850658360 

נשוי ואב לשניים. תושב חברון.

עו"ד: אנואר אבו עומר.

הנאשם האחרון בא לבית המשפט מביתו, כלומר היה משוחרר בערבות והסיפור שלו באמת מוזר. הוא נעצר לפני כחודש והואשם בכך שבשנת 2011 קיבל מאדם אחר 700 כדורים של M16 והסתיר אותם בביתו. משנת 2011 עד 2015 האיש שמסר לו את האמל"ח בא מדי פעם, לקח כמות מסוימת מהמאגר וכנראה מכר אותם. לפוזי עצמו לא היה רווח כספי מעניין זה.

700 כדורי M16? ועוד בעיצומו של מה שההגמוניה הכיבושית קוראת לו "גל הטרור"? לך תדע למה שימשו כדורי הרובה הללו. חשבנו מי יודע מה, האיש יישב בכלא שנים רבות. ולא היא. היתה, כרגיל, עסקת טיעון.

אז פה הגיע העניין המוזר. גזר הדין היה ימי מאסר כימי מעצרו, 31 יום, 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 4 שנים ו-1500 ₪ קנס. על החזקת 700 כדורי רובה.

מה באמת עומד מאחורי עסקת הטיעון הזו? מי האיש שמסר את הכדורים? למה החזקת אמל"ח הנחשבת בדרך כלל עבירה חמורה ירדה מהשולחן בקלות כזו וכל כך מהר?

למערכת בתי המשפט פתרונים, ואולי הפתרון נעוץ בעוד אחד מאמצעי השליטה המכסים לגמרי את חיי הפלסטינים – משהו עם השב"כ. מישהו עשה עסקה מאוד משתלמת עם מישהו אחר.

 

לבקשתנו, שרי שיתפה אותנו בהתרשמויותיה לאחר פגישתה הראשונה עם המערכת.  בדוח שלה היא ביטאה את תחושת העלבון האזרחי לנוכח מספר דלתות המסתובבות והשערים שנאלצים לעבור בהם בדרך אל אולמות המשפט.

החוויות שהיא תארה היו קשות ומורכבות, כצפוי.