עופר - הארכת מעצר, התעללות

צופות: 
ניצה אמינוב (מדווחת)
13/07/2016
|
אחה"צ

על העלבון

 

אין כמעט פעם כשאני נמצאת בבית המשפט שלא יהיה מי ששואל - מה בעצם את עושה? אני מסבירה שאני מנסה לתעד ולפרסם את מה שקורה בדיונים ואת מה שמספרים לי. תמיד מוסיפה שקודם כל אני נמצאת במקום בגלל סולידאריות.

 

גם הפעם ניגש אליי פלסטיני, נעים הליכות, ושאל. אחרי שעניתי הוא אמר - אני מבקש שתכתבי מה שאספר לך עכשיו. האיש ואשתו יצאו מוקדם בבוקר מחברון כדי להגיע לדיון בהארכת מעצרו של בנם הבכור. זו הפעם הראשונה שהבן נעצר וההורים היו בפעם הראשונה בעופר.

האיש סיפר שכשהם הגיעו למחסום, לפני המעבר לבית המשפט, החייל פנה לאם ואמר לה: את בוכה בגלל הבן שלך, נכון? ואז המשיך ולגלג עליה.

האיש, מר בדאווי שמו, לא הפסיק לשאול אותי איך זה ייתכן שחייל צעיר יתנהג ככה.

מזמן לא נתקלתי בתחושת עלבון עמוקה כל כך.

 

בשעות אחר הצהריים המאוחרות הצטרפתי אליהם לדיון בבקשה להארכת מעצר עד תום ההליכים.

מחמד בדאווי, הבן, נמצא כבר שבוע בכלא. הוא מואשם בתקיפת חייל. לאט לאט התברר איך ולמה הוא תקף חייל.

באמצע הלילה נכנסו החיילים לבית, שברו את הדלת, הפכו את הבית ודרשו לראות את כל בני המשפחה. דבר שקורה לילה לילה במאות בתים בפלסטין. האב והבן ניסו לומר שיש כאן נשים ושיתנו להן זמן להתארגן. הבן היה מאוד נסער; התובע אף הוסיף "הניף ידיים וסרב להציג תעודת זהות". כל החיילים התנפלו עליו, ואז, כשהוא ניסה להרחיק ממנו את החיילים, הוא אף "נשך חייל!" התובע רק שכח להוסיף שהחיילים גם היכו את האם.

התובע אמר שהחשוד "אינו יודע לשמור על מזג רוחו ומכאן המסוכנות המצריכה את המשך המעצר".

הציפייה היא, כמובן, שברגע שקבוצת חיילים מתפרצת לביתך באמצע הלילה, תשמור על קור רוח ואולי גם תציע להם קפה. הלוא הפלסטינים ידועים בתרבות הכנסת האורחים שלהם.

בדיון נכח גם אחיו של מחמד והוא צעק לו: תראה להם את הרגל שלך, איך היכו אותך, ומוחמד אכן הראה.

עו"ד נאסר נובאני התנגד לבקשת התביעה והציע חלופת מעצר. הוא הסביר שהאבא שוטר במשטרה הפלסטינית ושזו משפחה נורמטיבית. (אני מוכרחה לציין שאין לי צל של מושג למה הכוונה בביטוי משפחה נורמטיבית שנשמע כל כך הרבה פעמים בבית המשפט). הוא הוסיף ואמר שהבן עובד בעיריית חברון ושזה מעצרו הראשון.

 

השופט אמר שהוא מתלבט לגבי ההחלטה והיא תינתן רק ביום ראשון.

 

ההורים לא הפסיקו להודות לי על שישבתי איתם, הקשבתי להם ועל שהבטחתי לכתוב. בסוף גם אמרו לי - את צודקת, סולידאריות זה מאוד חשוב.