עופר - הארכת מעצר, הסתה

חופש דיבור ליהודים בלבד - יש עוד טעם להזכיר?

הפרופ' לאסטרופיסיקה, עימאד ברגותי עצור מאז 24.4.16 - תחילה בצו מעצר מינהלי שהוטל לשלושה חודשים וקוצר לחודש. ב 26.5.16 הורה בית המשפט לערעורים על שחרורו, ושלושה ימים לאחר מכן - ב 29.5.16 הוגש נגדו כתב אישום.

זה איננו המעצר הראשון של הפרופסור בעל השם הבינלאומי. בדצמבר 2014 נעצר כשהיה בדרכו למפגש של איחוד מדעני המדע והחלל הערבי באמירויות. אז הוחזק במעצר מינהלי כארבעים ימים. כבר אז נחתמו עצומות רבות בידי מדענים מכל העולם שקראו לשחרורו.

גם הפעם חתמו למעלה משלוש מאות אנשי אקדמיה מכל העולם על עצומה הקוראת לשחרורו.

בפני השופט סא"ל שלום דהאן התקיים דיון בבקשה להארכת מעצר עד תום ההליכים.

עו"ד ג'וואד בולוס הציג טענות מקדמיות וטען להגנה מן הצדק. לדבריו, רחובות פלסטין התרוקנו מהמפגינים, ולעומת זאת התמלאו עמודי הפייסבוק. אלא כל מה שמותר ליהודים לפרסם ברשתות החברתיות, כולל אמירות גזעניות של ראשי ציבור, אינו נחשב להסתה וכמובן אסור על הפלסטינים. עו"ד בולוס חושב כי כל קיר שנופל פה, בבית המשפט הצבאי, יפול בסופו של דבר גם בחיפה ובתל אביב.

עו"ד בולוס ציין כי פרופ' ברגותי מצהיר כי הוא מתנגד לכיבוש ותומך בסיומו,

אך קורא להתנגדות בלתי אלימה.

התובעת הגדירה את פרופ' ברגותי כאיש ציבור - דבר שהקפיץ את עו"ד בולוס שטען שברגותי הוא איש אקדמיה. התובעת החליטה שמי שיש לו 4962 חברים בעמוד הפייסבוק ו-1684 עוקבים הוא בהכרח איש ציבור! וחוץ מזה בתמונת הפייסבוק שלו הוא עוטה צעיף חמאס!!

השופט אמנם איפשר לעו"ד בולוס להציג (באופן מרשים, כהרגלו) את הטענות המקדמיות אך החליט לקבל את בקשת התביעה להארכת המעצר

עד ל 13.6.16.

(ר' גם את הכתבה ב"שיחה מקומית)

הגענו מתוך כוונה לצפות בדיון של אלאא עסאף, הסטודנטית מביר זית, שעצורה כבר למעלה מחודש, מתוכו הייתה בבידוד שלושה שבועות במגרש הרוסים.

מיד כשנכנסו ההורים של אלאא לחצר הם אמרו לנו שעורך הדין אמר להם שאלאא תשוחרר היום בערבות. בהפסקה האבא יצא להביא את הכסף להפקדה וכולנו חיכינו במתח רב לדיון. ואכן, אחר הצהריים הודיעו להורים כי אללא תשוחרר היום בערבות של 3,000 ₪.

משפטה יתחיל ב 20.7.2016.

ברור שלא הייתה סיבה להחזיר את אלאא לכלא השרון ולשחררה משם אלא שבבית המשפט הצבאי שום דבר אינו ברור. בסופו של דבר הוחלט על שחרורה מבית המשפט. ההורים חיכו לה עד אחרי 8 בערב וחזרו איתה הביתה.

בהמתנה לדיונים רשמים מן החצר:

הנשים נאספו במעגל סביב אמא של אלאא עסאף, שבאושרה הגדול היתה  בוכה וצוחקת ונדיבה באיחוליה לשאר הנשים, גם הן דומעות ובוכות ומחבקות ומנשקות .

בהבעת סולידריות כנה זו הן ביקשו לשאוב ממנה תקווה, ביקשו לרגע להניח אחת אצל השנייה את הייאוש, לשתף ולהשתתף בדאגותיהן וגעגועיהן לבן המשפחה הכלוא הנמצא מעבר לקיר ברגע זה ,מחכות לדיון שבו יתראו מרחוק אולי לשתי דקות או קצת יותר, יחליפו עשר עשרים מלים ואולי יספיקו לקבל או למסור מסר וחדשות.

כך גם אחותו של פרופ' עמאד ברגותי, נאחזת בתקווה מתוך אותו ייאוש, הבינה שסיכום הדיון של אחיה היה קל יותר מזה שהיה בפועל- הארכת מעצר נוספת -חלקית כי באולם התרגום לערבית היה קשה לשמיעה ולהבנה, אבל יותר כי  ביקשה קצת עידוד, הרי לא לשווא היה הנאום הארוך והמרשים של עו"ד בולוס וההצגה שיש מי שמקשיב.

היא לא ידעה שהפסיקה נקבעת לעתים כבר לפני כן.