עופר - בעיות בריאות, הארכת מעצר

צופות: 
ויוי צורי, ניצה אמינוב (מדווחת)
18/09/2016
|
בוקר

את חייבת להיכנס ולהסביר לשופטים מה קורה כאן, זה ממש בלתי אפשרי!

 

את הדברים שלעיל אמר לי מישהו, בשעות אחר הצהריים המאוחרות, שהגיע בבוקר וחיכה לדיון. בינתיים נמסר לו על ידי עורך הדין שיבקשו דחייה והאיש, כמובן, לא מבין, חסר אונים וכועס.

ושוב נתקלנו, חברותיי ואני, בהנחה שבגלל היותנו ישראליות, הנוכחות שלנו תשנה משהו.

אשה אחת סיפרה לנו שבנה העצור חולה ומטופל בתרופות. היא מאוד ביקשה שניכנס לדיון. ברור שנענינו לבקשתה. הדיון נמשך חמש דקות, המצב הבריאותי לא הוזכר, וכמובן שנקבעה דחייה ומועד חדש. האם הביטה אלינו בחוסר אונים.

 

שוש קאן ופאולה רובינק מארגון "נשים למען אסירות פוליטיות" הגיעו גם הן לשמוע את דיוני הנשים ולדבר עם בני המשפחה.

 

בפני השופט רס"ן יצחק אוזדין התקיים הדיון בהארכת מעצרה של

אבתסאם חאלד צאלח כעאבנה - ת.ז. 860130186

עו"ד נאצר נובאני ציין כי אבתסאם עצורה כבר מ 27.8.16.

בפעם הקודמת הוא ביקש חוות דעת פסיכיאטרית לגבי מצבה הנפשי של אבתסאם. בינתיים הגיעה חוות הדעת, שקובעת כי אבתסאם כשירה לעמוד לדין, והוא מבקש ללמוד באופן יותר יסודי את חוות הדעת.

הוחלט על הארכת מעצרה בחמישה ימים והדיון הבא יתקיים ב 22.9.16.

אבתסאם היא צעירה בת 22 מעקבת ג'עבר שליד יריחו.

יש לה שני ילדים - ילדה בת שנתיים ובן בן עשרה חודשים.

בדיון נכחו ההורים שלה. האם סיפרה לנו שלאבתסאם יש בעיות נפשיות. היא מטופלת בתרופות והם כל הזמן משגיחים עליה. שאלתי מה עם הבעל והאם עשתה תנועת ביטול עם היד.

בסוף הדיון אבתסאם הציגה את פרקי ידיה החבולים ואמרה שזה מהאזיקים ומההתנהגות של הסוהרות. נו, אז השופט ציין בהחלטה ששב"ס מתבקש לשים לב לטענת הנאשמת.

 

בפני השופט סא"ל צבי היילברון התקיים דיון נוסף בעניינה של

עבלה עבד אלואחד חסן אלעדם ת.ז. - 980417786

(ר' דוח קודם בעניינה)

 

מייצג אותה עו"ד אכרם סמארה.

עבלה בת 45, מבית אלא חברון, אמא לתשעה, כשהקטן בן שלש.

היא נורתה בראשה ליד הקונטיינר בחברון, נפצעה אנושות והועברה לבית חולים, שם עברה כמה ניתוחים.

היא הועברה לכלא השרון ב 2.12.15.

עורך הדין ציין כי מתקיים משא ומתן עם התביעה לגבי עסקת טיעון וביקש דחייה ל 27.11.16.

בחוץ דיברנו עם בעלה של עבלה. הוא סיפר על אירוסין שהתקיימו, תאריכי החתונה שייקבעו לפי זמן המאסר של האם, על הבת הבכורה שהפסיקה את הלימודים באוניברסיטה בכדי להחליף את האם בבית, על עבודתו בבניין ועל נפילה בעבודה לפני כמה חודשים בה שבר את יד ימין ומאז אינו יכול לעבוד. ומעל כל זאת סיפר על הדאגה הגדולה לבריאותה של עבלה והציפייה שלפחות בתקופת המאסר שעוד מחכה לה היא תנותח ותטופל כראוי בבית חולים בישראל.

שובר את הלב.

בשיחתה של עבלה עם בעלה היא ביקשה שיבוא לבקר, והוא ענה לה שהוא רוצה אבל זה תלוי אם הוא יקבל אישור מהצלב האדום. אנחנו יודעות שאישורי הביקורים ניתנים בקמצנות, ויש גם פעמים שאנשים מגיעים עם אישור ביקור ובמחסום לא נותנים להם לעבור.

 

אמירה עלי אחמד אלחמידאת - ת.ז.904466646

(ר' דוח קודם בעניינה)

הדיון התקיים בפני השופט סא"ל צבי היילברון.

את אמירה מייצגת עו"ד אחלאם חדאד; משעות הבוקר בעלה של אמירה ואנחנו חיפשנו אותה. רק אחר הצהריים, אחרי הרבה טלפונים ודאגה אם יתקיים דיון, הסתבר שעו"ד חדאד נקראה לדיון דחוף בבית המשפט העליון, שם היא ייצגה את שובת הרעב מאלכ אל קעדי, ולכן החליף אותה עו"ד חמזה אבו מיזר.

כצפוי, עו"ד אבו מיזר ביקש דחייה, והוחלט שלמועד הבא תזמן המזכירות את אחד מעדי התביעה.

הדיון נקבע ל 10.10.16.

אמירה בת ה-43.

היא מואשמת בהכנסת כספי טרור מטעם החמאס. הכספים שנמצאו בביתה הועברו אליה על ידי תושב עזה שהורשה לשהות בישראל ואפילו לפתוח חברה לצורך מסחר בבדים. הוא נכלא לזמן קצר, לצורך הבאתו לעדות מטעם התביעה, ומאז נעלמו עקבותיו.

אני חושבת שזה לא יהיה מופרח להסיק שנגמר שיתוף הפעולה בינו ובין השלטונות והוא גורש.

אמירה נמצאת בכלא מ 16.11.15.

 

התקיים גם דיון לגבי הארכת מעצרה המנהלי של צבאח פרעון מעזריה. המעצר הראשון נקבע לשלושה חודשים.

עדיין אין לנו תשובה מה נקבע.

 

היה צריך גם להיות דיון של קטינה. הוריה הגיעו לשער ושם פגש אותם עורך הדין ומסר שהדיון לא יתקיים. את הקטינה, שאף נפצעה בעת המעצר, כן הביאו והיא עברה לשווא את מסע הייסורים מהכלא לבית המשפט.

 

לאורך כל היום דיברנו עם הרבה מאוד פלסטינים.

הייתה קבוצה גדולה שהגיעה לדיון של חמשת עובדי תחנת הרדיו, רדיו סנאבל בדורא. מאוחר יותר שמענו שנקבעה הארכת מעצר נוספת של עשרה ימים.

כל אחד מהם יואשם בהסתה (פייסבוק) - מה חדש.

הנשים סיפרו על חייהן והתנהל ויכוח - מה יותר קשה, כשהבעל בכלא או כשהבן בכלא. אנחנו רק הקשבנו, יודעות שאף פעם לא נוכל לחוש, ולו משהו, מכאבן, ורק יכולות להקשיב ולהיות סולידאריות איתן.

כמו בכל פעם, גם הפעם שמענו סיפורים רבים על הפשיטות של הצבא - הנוהל קבוע: פורצים את הדלת, לעתים נכנסים עם כלבים, מרכזים את כולם בחדר אחד והופכים את הבית. אנחנו מסבירות שאנחנו כותבות מה שאנחנו שומעות מהן ומפרסמות. בשבילנו זו דרך להכיר את חיי הפלסטינים שמגיעים מאזורים אליהם אנחנו מנועות מלהגיע ולהביא את המציאות שלהם למי שעוד מוכן להקשיב.