עופר - בעיות בריאות, גזר דין

היום יום שמש נהדר, פועל רק אולם אחד מאולמות המשפטים במתחם ויובאו בו לפני שופט 19 אנשים. למה? משום שהצוותים השונים הפועלים בעופר – חיילים, שופטים, אנשי התביעה הצבאית, פקידים ופקידות, אנשי מחשבים, מתורגמנים, מאבטחים – כמעט כולם חוץ, כמובן, מעזריאל לוי השופט, והשוטרים הממונים על פתיחת וסגירת הקרוסלות – יצאו ליום גיבוש.

חשבנו על זה. מתי נקבע שביום רביעי זה ייצא כל הצוות ליום גיבוש? האם דחו לכבוד המאורע ישיבות דיונים שנקבעו לפני חודש וחודשיים או יותר? ומה בעניין המשפחות שחיכו ליום הזה, והאישורים למעבר במחסומים שצריך לשוב ולחדש אותם וכל הביורוקרטיה הסבוכה של הכיבוש והמשפטים והמעברים והתיאומים ועורכי הדין...

אולם מס. 7 

שופט: עזריאל לוי

כל הדיונים הארכות מעצר.

ראג'י אטרש

שב"ח, ויש פסק דין.

סנגור: עו"ד מחמוד חסאן

ראג'י אטרש – אדם מבוגר,  נעצר בשטח ישראל במהלך תקופה שבה הוא כבר מרצה תקופת של מאסר על תנאי. צריך לראות את הבוקר שבו גמר אומר לנסות ולמצוא יום עבודה למרות שאין לו אישור כניסה לישראל והוא בלאו הכי בצרות - ה"על תנאי" העומד כנגדו. הוא יודע שהוא מסתכן אבל אם אין אוכל בבית, חימום, תרופות וכו'.....

במהלך הדיון העיר עורך הדין משהו בנוגע ל"מצב רפואי במשפחת הנאשם". הדבר כנראה ידוע לתביעה הצבאית ולשופט שאמר לו בזו הלשון: אתה נראה לי אדם רציני, לא ילד... יש לך עבר די גדול, לכן אני מקבל את עסקת הטיעון המוצעת למרות שהעונש הוא "לקולא". בהחלט לקולא.

ההחלטה: ימי מאסר כימי מעצרו עד היום (כלומר שהוא יוכל לחזור היום לביתו), 45 ימי מאסר על תנאי למשך שנתיים וקנס כספי בגובה 2500 ₪.

מכאן ואילך כל הדיונים שצפינו בהם היו במסגרת מה שנקרא "ביקורת שיפוטית" שפרושה שעצירים מובאים בפני שופט אשר יראה ויאשר שהם במצב המאפשר להם להישפט – לא חולים, לא פצועים קשה, שפויים בדעתם וכו'.  וכאן, השופט עזריאל לוי הקפיד לשאול כל עציר שהובא בפניו "מה שלומך".

למשל

מוחמד שמרוק

בן 19 הלומד מחשבים באוניברסיטת בית לחם.

לאחר שהוחלט על הארכת מעצר עד יום רביעי הבא, ביקשו ההורים להגיד משהו לשופט. עוה"ד הוסיף אז שמוחמד שמרוק עבר ניתוח והוא זקוק לחגורת בטן. בינתיים החגורה הזו נמצאת בבית, ועורך הדין מבקש את אישורו של השופט להכניס את החגורה הזו ולתת אותה למוחמד. השופט השתומם מעט ואמר: שאלתי אותו מה שלומו והוא אמר בסדר. מה, לא שואלים סתם.

בתחילת הדוח שלנו באמת כתבנו שהשופט מקפיד לשאול כל עציר מה שלומו. עכשיו למדנו שלא שואלים סתם. בשביל השופט זה חלק מהפרוטוקול. בשביל העציר זו שאלה סתמית שבטח לא תביא שום תוצאות טובות.

השופט ביקש את "הפרוטוקול של הליווי". זהו הרישום שאתו נוסע עציר ממקום כלאו אל בית המשפט. הליווי – אנשי יחידת נחשון שמובילים את העצירים לבית המשפט – אמורים לקחת אתם או לרשום כל פרט בנוגע לעצירים המובלים – תאריך המעצר, גיל, מקום הכליאה (אם זה לא בעופר), מצב רפואי חריג אם יש כזה... איפה הפרוטוקול של הליווי שיאשר את טענתו של עורך הדין ואת הצורך בחגורה? הפרוטוקול  איננו.

ובכן, העציר עבר ניתוח, הוא צריך לחגור חגורה שתסייע בתהליך החלמתו, החגורה בביתו של העציר וצריך להחליט – להכניס לכלא את החגורה? השופט לא הבטיח שהחגורה תימסר לעציר. לא. הוא רוצה שרופא הכלא יחליט אם זה נחוץ.

במהלך השנים שאנחנו משקיפות בבתי המשפט הצבאיים עלה פעמים רבות תפקידם של הרופאים בבתי הכלא בישראל, במתקני המעצר והחקירות. תחום אחריותם רחב מאוד והם אמונים, ככל שהבנו, לא על בריאותם של העצירים, אלא עד כמה אפשר להרחיק לכת מבלי ממש לסכן את חייהם. 

נקודת אור הן ההנחיות של ארגון הרופאים בישראל (הר"י) לכל הרופאים נגד ההזנה בכפייה של האסירים הביטחוניים השובתים רעב.