סיפוח הגדה לישראל וזכויות האדם של הפלסטינים | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

סיפוח הגדה לישראל וזכויות האדם של הפלסטינים

שלישי, 17 דצמבר, 2019

טליה ששון

האם סיפוח הגדה לישראל ישנה את מצב זכויות האדם של הפלסטינים?

בשנים האחרונות חוזרת ועולה הדרישה של חלקים מהימין לספח את הגדה לישראל. על המגמה הזאת קיימת מחלוקת עמוקה בציבוריות הישראלית, שכן רבים סבורים שזוהי פגיעה חמורה ובלתי ניתנת לתיקון בקיומה ובעתידה של מדינת ישראל, והיא מנוגדת לעקרונות היסוד שעליהן קמה המדינה. שהרי סיפוח פירושו החלת החוק הישראלי על השטח המסופח, שבו חיים כשלושה מיליון פלסטינים, בלי שיוקנו לאותם תושבים זכויות פוליטיות בישראל. התוצאה תהיה הפרדה פורמלית בין אוכלוסיות, על בסיס לאומי-אתני, בתוך שטח המדינה – תוצאה החותרת תחת עקרון השוויון שעליו מבוססת כל דמוקרטיה. בכך תהפוך ישראל, פורמלית ובאחת, למדינה לא דמוקרטית. והרי ה"פתרון" האחר, אם חפצנו כל כך בסיפוח, שהוא מתן זכויות פוליטיות לתושבים הפלסטינים בגדה, פירושו אובדן המרכיב של ישראל כ"מדינת הלאום של העם היהודי" – ביום אחד, בלי שיִיָרֶה כדור אחד. שכן התוצאה תהא אובדן הרוב היהודי של ישראל.

לפיכך, טוענים המקטרגים, תכניות הסיפוח הן רוח עוועים החותרת תחת עקרונות היסוד של מדינת ישראל, שמנהיגי הימין הצליחו עד כה, במשך 52 שנים, למרות הרוחות המנשבות מציבור תומכיהם, להימנע מהן.

השיח הפנימי בישראל בעניין הסיפוח, ככל שזה מתקיים, מתמקד בבחינת האינטרסים של ישראל והרוב היהודי בה. הוא אינו עוסק בבחינת האינטרסים של התושבים הפלסטינים בגדה. לכן נשאל כאן אם סיפוח ישרת אותם. האם הוא מקרב אותם למדינה פלסטינית עצמאית, או שמא להיפך?

סיפוח הגדה, או חלקה, פירושו אחת משתי האפשרויות: הפיכת התושבים הפלסטינים לאזרחי ישראל ומתן זכויות פוליטיות, לרבות הזכות לבחור ולהיבחר לכנסת – אפשרות קלושה, ככל הנראה, נוכח משמעות הדבר לגבי "יהודיותה" של המדינה. מה גם שלישראל כבר יש היסטוריה "התנהגותית" במצב דברים זה – מאז החילה את החוק הישראלי על "מזרח ירושלים" ולא הכירה בפלסטינים בשטח המסופח כאזרחים אלא כתושבים בלבד חסרי זכות הצבעה לכנסת, וזה מצבם עד היום.  

אפשרות אחרת היא החלת ריבונות על השטח המסופח, בלי להחיל את זכויות האזרח הישראלי על התושבים הפלסטינים המתגוררים בשטח זה. לכך יהיו כמה השלכות:

  1. במצב של היום, ישראל אינה ריבון בשטחי הגדה, אך היא מקימה בהם התנחלויות. מדובר בשליטה בפועל בשטחים כשלכאורה, מבחינה בינלאומית, קיימת הכוונה התיאורטית ההצהרתית שהשטח יהיה קלף מיקוח להשגת שלום עם העם הפלסטיני. מצבן המדינתי של ההתנחלויות אינו בהיר, שכן לכאורה הן זמניות ואינן קיימות כדי להישאר בגדה לנצח, אלא עד שיושג הסכם השלום – כך לפחות קבע בית המשפט העליון של ישראל מקדמת דנא ולא שינה את עמדתו זו עד כה. אם כך, זהו ויתור על קלף מיקוח חשוב להשגת שלום באזור.
  2. סיפוח הגדה או שטחים שבה ישנה את המצב מיסודו, כי יחיל על ישראל, לשיטתה שלה, את האחריות המדינתית לשטח. שאלת זכויות האדם של הפלסטינים בשטח הנמצא בריבונותה תיהפך לשאלה קרדינלית ובינלאומית. היא תונח בחצרה של ישראל בלבד ותעמיק את הקושי הבינלאומי שבו תעמוד ישראל נוכח הקהילה הבינלאומית, מועצת הביטחון ומוסדות האו"ם.
  3. הפלסטינים מצדם ידְרְשו הכרה בזכויותיהם הפוליטיות, בהתאם לאמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן, שהרי הזכויות הפוליטיות של אדם הן חלק מהותי מזכויות האדם האלמנטריות שכל אדם זכאי להן. מיום החלת הסיפוח תהיה לפלסטינים כתובת מדינתית פורמלית לדרישתם.
  4. סיפוח הגדה ידגיש ויחדד ביתר שאת את מעמדם של הפלסטינים כנטולי זכויות לעומת הישראלים, ויעמיק את רגשות הניכור והקיפוח שלהם, בנוסף על העוינות ששני העמים רוחשים זה לזה ממילא. יתר על כן, עתה תהיה לעוינות גם בסיס כלכלי ברמה הפורמלית של יחסים בין בני אדם המתגוררים באותו שטח מדינתי.
  5. הפלסטינים בשטח המסופח של הגדה יטענו שכמו שישראל העניקה זכויות אזרח לכל הפלסטינים שהתגוררו בתחומה ב-1948, כך חובה עליה להעניק עתה זכויות שוות גם לפלסטינים שיתגוררו בישראל בעלת הגבולות החדשים בעקבות הסיפוח.
  6. הטענה שההכרה האמריקנית, שהכריז עליה שר החוץ מייקל פומפאו, בחוקיות ההתנחלויות הישראליות בגדה המערבית תשנה את חוקיותן, אם יסתבר שהיא נכונה ואם לאו – לא תשנה את המציאות הפלסטינית תחת סיפוח כל עוד לא יינתנו להם זכויות פוליטיות. ההכרזה, שכביכול משנה מצב משפטי נתון, היא טענה קלושה לעצמה. אך גם אם הייתה נכונה, לא  היה בה כדי לשנות את המצב שבו לבני עם אחד אין שום זכויות במדינה שהוא חי בה, גם לא פוליטיות, ולָאחֵר יש כל הזכויות שיש לאזרח במדינה דמוקרטית.

על כן נראה, שסיפוח שטחים מהגדה בלי להעניק זכויות אזרח לפלסטינים המתגוררים בהם יוסיף דלק למדורת הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא ידגיש את ההפרדה הפורמלית, המשפטית, בין יהודים לערבים תושבי הגדה וייצור סוג שלישי של תושבי ישראל, נחות וחסר זכויות. מציאות כזאת תעמיק את האפליה של הפלסטינים תושבי השטח המסופח לעומת הישראלים, ותחריף את העוינות והניכור. הסיפוח גם יקנה כלים נוספים וחדשים לפלסטינים למתקפה על ישראל במישור המדינתי והבינלאומי, יעמיק את הוויכוח והשסע בישראל בין יהודים ליהודים, ובין יהודים לערבים אזרחי המדינה, ויסכן, ואולי אף יאָיֵין, את עקרונות היסוד של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ומדינה דמוקרטית. 

מתברר שאהבת הסיפוח חותרת תחת אהבת מדינת ישראל. לכן, אוהבי המדינה, בין שהם חרדים לזכויות האדם של הפלסטינים ובין שלא – ראוי להם שידחו מכול וכול את רעיון ההבל של הסיפוח.

 

עו"ד טליה ששון היא מבכירי פרקליטות המדינה בעבר, חיברה את "דוח המאחזים" בשנת 2005 עבור ממשלת אריאל שרון; מחברת הספר " על פי תהום - האם ניצחון ההתנחלויות הן סופה של הדמוקרטיה הישראלית" משנת 2015; נשיאת הקרן החדשה לישראל בעבר, וכיום יו"ר המועצה הציבורית הבינלאומית של הקרן החדשה לישראל.

תמונה של אישה, טליה ששון
טליה ששון
צילום: 
אלעד רפאלי