סוג'וד כבר בת 14

חייל חמוש מלווה את ילדי הכפר טובא. "אסור להם להיות כאן", אמר המתנחל. כשהוא אומר "כאן" הוא מתכוון לדרך המחברת בין הכפרים א־תוואני וטובא, בין בית הספר היסודי לבין הבית   

צילום: גליה עוז

זה התחיל בתמונה כמעט תנ"כית: רועה צאן צעיר עלה מן הוואדי ואתו עדר כבשים, בדרכו לחוות מעון. בתוך כמה דקות התחלפה הפסטורליה בקדחת ביטחוניסטית, עם הופעתם של אדם בעל חזות של רבש"צ (רכז ביטחון שוטף צבאי), שהגיע מחוות מעון בדהירה ברכב ממוגן ואתו אדם נוסף, ושל קומנדקר שהביא קבוצה של חיילים וקצינים. החיילים לחצו את ידיהם של רועה הצאן והרבש"צ והסתודדו אתם בפנים חתומות. "אסור להם להיות כאן", אמר אחד המתנחלים.

"הם": שמונה ילדים שישבו בשמש בשעת צהריים מוקדמת, בפאתי הכפר הפלסטיני א־תוואני בדרום הר חברון, וחיכו לחיילי צה"ל שילוו אותם הביתה, לכפר הסמוך טובא. הנוהל הזה מתקיים מאז שנת 2004 ומטרתו להגן על הילדים מההתנכלויות של תושבי חוות מעון הסמוכה. בין הילדים היתה גם סוג'וד, שעל תקיפתה ופציעתה בידי רעולי פנים כתבתי כאן לפני קצת יותר משנה. עם הילדים היו גם מתנדבות איטלקיות מארגון Operation Dove, שתי פעילות של ארגון "מחסום ווטש", ואני.במהרה התברר מי כאן בעל הבית. "משועממות, בית גיל הזהב", זרק אחד המתנחלים לפנסיונריות של מחסום ווטש, ואז עבר בין המתנדבות האיטלקיות הצעירות, נצמד אל כל אחת מהן לרגע קצר ודחף את הסלולרי שלו אל תוך הפנים שלהן. "האנשים האלה, התיירים, אתה לוקח להם את הפספורט, ומחר הם על טיסה לחוצלארץ". אחר כך הוא הורה לחיילים "להכריז על שטח צבאי סגור, לעצור אותם ולהעיף אותם מפה". הקצין ציית והודיע שמרגע זה מדובר בשטח צבאי סגור. האזרחים נדרשו להתפנות בתוך חמש דקות. שאלנו למה. "כדי למנוע חיכוך", הוא ענה. "כדי לשמור על הסדר". 

שלט שקורא להלשין למשטרה על פעילי זכויות אדם זרים

צילום: יסמין ורדי

במרחק מטרים ספורים משם ישבו סוג'וד וחברותיה עם רחל אפק ממחסום ווטש, ליטפו את שיערה ושיחקו במשקפי השמש שלה. אפק דוברת ערבית, והילדות ביקשו שבביקורה הבא תביא להן בובת ברבי, שרשרת לצוואר, ממתקים. לפני יותר מ–40 שנה, ב–1980, הכריזה מדינת ישראל כי הכפר שלהן, ביחד עם 11 כפרים נוספים, הוא שטח אש, ומאז היא מנסה לגרש את התושבים מהמקום. ב–1999 גורשו כ–700 מתושבי האזור, אך בג"ץ הורה להשיב אותם לבתיהם. במאי 2022 דחה בג"ץ עתירה של האגודה לזכויות האזרח, שביקשה לבטל את ההכרזה על האזור כשטח אש, תוך התעלמות מתיעוד של התיישבות בת כמה דורות במקום. בפסיקתו הוא הכשיר את פשע הטרנספר, בסתירה משוועת לדין הבינלאומי. ארגון "בצלם" פנה לאחרונה לבית הדין הבינלאומי בהאג, בתקווה שאזהרה פומבית שלו תרתיע את ישראל מביצוע המהלך.

בסופו של דבר סולקו הפעילות והמתנדבות בקריאות "יאללה", והילדים, שראו איך זרים חמושים ממציאים סיבות להשפיל ולהרחיק דמויות מוכרות ומיטיבות, הלכו ברגל לכפר שלהם, כשהם מלווים בחייל חמוש ובג'יפ צה"לי. והכל תחת הכותרת "מניעת חיכוך".

ילדי הכפר טובא. לאן יילכו הילדים האלה? בעניין הזה אין הבדל בין הממשלה היוצאת לזו שתבוא...

צילום: גליה עוז

כשחזרתי הביתה התבוננתי בתצלום שבו נראים הילדים והחייל שליווה אותם. כדי שיוכל לישון טוב בלילה, החייל הזה נדרש להאמין שיש עימות סימטרי בין מתנדבת אידיאליסטית בת גילו מאיטליה, לבין המתנחל שנצמד קצת יותר מדי (אם כבר מדברים על מניעת חיכוך) לגופה של המתנדבת. עליו לשכוח שחוות מעון, שתושביה תימרנו אותו להכריז על שטח צבאי סגור כדי להשיב על כנו את הסדר שלא הופר כלל, היא מאחז לא חוקי על פי החוק הישראלי וגם הבינלאומי. הוא צריך לחשוב שזה סביר שהוא מלווה ילדים הביתה עם נשק, במקום לעצור את העבריינים שמאיימים עליהם.

סוג'וד כבר בת 14. רעולי פנים ממשיכים לתקוף את תושבי הקהילה שלה. הצבא מתאמן באש חיה בקרבתה ומסכן אותה. הריסות של בתים ופגיעה ברכוש הן עניין יומיומי. הכוח הברוטאלי ששולט בחייה לא מעסיק עובדים סוציאליים ולא מפעיל שיקולים של רווחת הילד. מורה לאנגלית ששמו אל פחית סיפר לי שלאחרונה הציב הצבא טנק בכניסה לבית הספר בכפר הסמוך, אל־חכית, והחיילים שאיישו אותו צעקו על תלמידים בני גילה של סוג'וד וכינו אותם "כלבים".

"אסור להם להיות כאן", אמר המתנחל. כשהוא אומר "כאן" הוא מתכוון לדרך המחברת בין הכפרים א־תוואני וטובא, בין בית הספר היסודי לבין הבית. לאן יילכו הילדים האלה? בעניין הזה אין הבדל בין הממשלה היוצאת לזו שתבוא. "אנחנו רוצים לראות אתכם שטים במים", כתבה דליה רביקוביץ' לפני הרבה שנים, על מלחמה אחרת, "שטים בלי מטרה/ ללא נמל/ ובלי חופים. לא יקבלו אתכם בשום מקום/ אתם בני אדם מגורשים/ אתם אנשים לא נחשבים".