מת מפצעיו
בשבת שעברה מת מפצעיו עומר יונס, בן 20. הוא מת בבית החולים בילינסון, כעציר תחת שמירה, לפי הוראות שב"כ. אחיו ניסה במשך שבוע להשיג היתר כניסה לישראל כדי להיות לצדו. לשווא.
יונס אושפז ב–20 באפריל, כשהוא סובל מכמה פציעות ירי בבטן, בחזה ובאגן. המשטרה הודיעה שהוא עורר את חשד השוטרים כשהתקרב למוצב מג"ב בצומת זעתרה ("תפוח"), שכמה שוטרים רדפו אחריו רגלי, ושוטר אחר חסם את דרכו בניידת משטרה. לפי גרסת המשטרה, כפי שדובררה באמצעי התקשורת הישראליים, הצעיר שלף סכין וניסה לפתוח את דלת הניידת "בכוונה לדקור את השוטר". השוטר ירה לעברו. מה אמת ומה לא בגרסה — לא נדע. המלה הגנרית הרי נאמרה: "מחבל", ואין סיכוי שמשהו ייחקר, גם לא ההנחה שהיה אפשר לתופסו בלי לפצוע אותו פצעי מוות. מה רצה יונס הצעיר לעשות בדיוק ומה קיווה להשיג — גם כן לא נדע. זעם כלפי הכיבוש ונציגיו הוא נחלת כל הפלסטינים. אך הזעם מוביל רק אנשים ספורים לבצע פעולה יחידנית, שגובלת בהתאבדות.
בשבת שעברה מת מפצעיו עומר יונס, בן 20. הוא מת בבית החולים בילינסון, כעציר תחת שמירה, לפי הוראות שב"כ. אחיו ניסה במשך שבוע להשיג היתר כניסה לישראל כדי להיות לצדו. לשווא.
יונס אושפז ב–20 באפריל, כשהוא סובל מכמה פציעות ירי בבטן, בחזה ובאגן. המשטרה הודיעה שהוא עורר את חשד השוטרים כשהתקרב למוצב מג"ב בצומת זעתרה ("תפוח"), שכמה שוטרים רדפו אחריו רגלי, ושוטר אחר חסם את דרכו בניידת משטרה. לפי גרסת המשטרה, כפי שדובררה באמצעי התקשורת הישראליים, הצעיר שלף סכין וניסה לפתוח את דלת הניידת "בכוונה לדקור את השוטר". השוטר ירה לעברו. מה אמת ומה לא בגרסה — לא נדע. המלה הגנרית הרי נאמרה: "מחבל", ואין סיכוי שמשהו ייחקר, גם לא ההנחה שהיה אפשר לתופסו בלי לפצוע אותו פצעי מוות. מה רצה יונס הצעיר לעשות בדיוק ומה קיווה להשיג — גם כן לא נדע. זעם כלפי הכיבוש ונציגיו הוא נחלת כל הפלסטינים. אך הזעם מוביל רק אנשים ספורים לבצע פעולה יחידנית, שגובלת בהתאבדות.
כך או כך, יונס הגיע לבית החולים במצב קשה. הוא הורדם והונשם. עוד היתה תקווה קלושה שיחיה, ושנוכחות בן משפחה תסייע למאמצי הרופאים להציל את חייו. האם האלמנה, המבוגרת, לא יכלה להיטלטל את 20 הקילומטרים פלוס המחסום שבין כפרם — סניריא — לבית החולים. ביום שני, 22 באפריל, הגיש האח, עבד יונס, חקלאי בן 26, בקשה להיתר כניסה בשביל לראות את אחיו, דרך "ועדת הקישור הפלסטינית". ביום שלישי ביררה עמותת רופאים לזכויות אדם (רל"א) מדוע אין תשובה. ממוקד חירום של המינהל האזרחי
נמסר בעל פה: הבקשה מוכרת ומסורבת. ביום רביעי בבוקר שאלתי את דוברות מתאם הפעולות בשטחים ודוברות שב"כ מדוע סורבה הבקשה, ומי סירב. המתפ"ש הפנה אותי לשב"כ. משב"כ נמסר שלא התקבלה אצלם בקשה עדכנית להיתר. אם תוגש, היא תיבחן בהתאם. נרמז לי שיש סיכוי טוב להיתר. ובינתיים עומר יונס מורדם ומונשם, וכבר עבר שלושה ניתוחים.
ביום רביעי בצהריים הגישו עורכי הדין הגר שחטר ותמיר בלנק עתירה דחופה למחוזי בירושלים, בשם עבד יונס ורל"א. בקשת יונס, כתבו עורכי הדין, "מצויה בגרעין מהותו של הקיום האנושי — לראות את אחיו הצעיר טרם מותו, לחבק ולנשק אותו, להיפרד ממנו ולאפשר לו למות בכבוד, כאשר אדם האוהב אותו שוהה לצדו ברגעיו האחרונים ומקל עליו את הכאב הפיסי והחרדה הנפשית אל מול המוות". עוד הזכירו, שבידי העותר יש היתר כניסה למרחב התפר, כזה שאינו ניתן ל"מנועים ביטחונית".
עו"ד עמיחי גימאני מפרקליטות ירושלים השיב בו בלילה: עבד יונס רשאי לראות את אחיו, ליום אחד בלבד, ורק בליווי מאבטחים מחברת שמירה פרטית. העלות — עליו. רשימת החברות נמצאת באתר המשרד לביטחון הפנים. על אף עמדתה שהדרישה לליווי חמוש בלתי סבירה, רל"א בדקה את זמינותן של חברות שמירה. שתיים לא ענו לטלפונים, וחברה שלישית אמרה כי המשטרה חייבת לאשר ולקבוע את מספר המאבטחים החמושים הדרושים למשימה. אישור המשטרה מצריך פנייה מראש, ואינו ניתן מיידית. באותה חברה העריכו שלא יהיה אפשר לארגן צוות ליווי חמוש בערב חג. ביום חמישי ביקשה עו"ד שחטר מבית המשפט להורות על הנפקת היתר, בלי ליווי. עם ישראל חגג את סוף חג החירות, עם גשר לשבת. השופטת מרים לפשיץ-פריבס סירבה להתערב, ועומר יונס מת לבדו.