מפגש עם מכינה בכרמיאל | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

מפגש עם מכינה בכרמיאל

ראשון, 4 נובמבר, 2018

ביום ראשון 4.11 נפגשנו ציונה ואני עם מכינה דוברת אנגלית בכרמיאל. הדרישה הייתה שכל השיח יתקיים באנגלית והכנתי מצגת מתאימה. מקווה שהיא תשרת גם אחרות.
כשהגענו התברר ששש חניכות מדרום אפריקה ואוסטרליה יצאו לפעילות אחרת. לכן היו בקבוצה יותר בנים ורק ארבעה דוברי אנגלית כך שלקראת הסוף ועם ריבוי השאלות והתשובות הרוב גלשו גם לעברית. נאמר לנו שהם לפני שבוע יו״ש ואנחנו הראשונים שבאים לדבר אתם על הכיבוש והם לא יודעים כלום.          
התחלנו עם קטעים רלוונטיים מתוך מגילת העצמאות והכרזת זכויות אדם של האו"ם

מתוך מגילת העצמאות: אנו מושיטים יד לשלום ולשכנות טובה לכל המדינות השכנו ועמיהן
מתוך המגילה הבין לאומית לזכויות האדם

המשכנו בשקף עם תאריכים היסטוריים מ-1917 ועד 2000, ואחריו עם מספר תושבים ערבים ויהודים בא״י בכמה תאריכים מ-1905 ועד 1948.

תאריכים רלבנטיים
מפת החלוקה 1947

וחזרנו לזכויות אדם שבבסיסם נמצאת ההכרה בשוויון בין אנשים, כדי להזכיר שכדאי מדי פעם לנסות לראות דברים מנקודת מבט של האחר. למשל, להשוות את הרתיעה (resentment) שיש היום ושהם מכירים, בין שמסכימים או מתנגדים לה, בהרבה מדינות מערביות ממהגרים ופליטים - לרגשות שהיו לערבים תושבי הארץ לנוכח ההגירה של יהודים שהולכים ומתרבים בא"י ואפילו טוענים שהארץ שלהם.

 

בכמה שקפים סיפרנו על שתי מערכות המשפט הקיימות בגדה, עם דגש על קטינים.​ 

הבדלים בדין הפלילי לנוער

הסברנו בקצרה את המעמד של שטחי A B C, עם המפה המראה באופן ברור ששטחי A ו-B הם איים בים של C, והתייחסות להצעות לספח את שטח C. לאורך כל השיחה, בתשובה לשאלות, הזכרנו שבינתיים ישראל עוד לא סיפחה את הגדה. הסברנו בקצרה את המצב בירושלים.

יחסי השטח באזורי השליטה בגדה המערבית A 18% B 22% C 60%
השטח היחסי של אזורי השליטה בגדה המערבית (הסכם אוסלו)
אזור מרכז בגדה ומרחב בתפר
מתווה הגדר/חומה שהפריד שטח פלסטיני מיתר הגדה (ע"פ OCHA)

היו מספר שאלות על כל נושא והן התרבו כשהגענו למכשול ההפרדה שאינו נמצא על הקו הירוק, ועל המובלעות שנוצרו בגלל ההתנחלויות. ראש השואלים/דוברים היה משערי תקווה. נושא הביטחון והזכות של מדינה להגן על אזרחיה (גדר ומחסומים) היה דומיננטי, וענינו על כל שאלה לגופה. דיברנו על הבעיה של חקלאים המנועים מגישה חופשית לאדמותיהם. אחרי כמה תמונות של חומות ומחסומים על תמונה של חבלה סיפרנו את ההרעה שחלה באופן שרירותי לפני חודשיים.

התגובה של אחת החניכות: אם הצבא החליט, יש סיבה, ואם לא היה מקרה ביטחוני הקשור למחסום זה כנראה בגלל משהו שחל המקום אחר...השאלות היו רבות ומפורטות. כשהגענו לקראת סוף השעה וחצי שהוקצו לנו לבקעת הירדן, היו שאלות על הריסות שאפשרו לנו לדבר על בעיות אי התכנון שהמדינה הייתה חייבת לקיים ברחבי שטח C. דיברנו על מצוקת התושבים, שטחי אש, הטרדה של מתנחלים מהמאחזים, על ניתוק התושבים ממים, סתימת הבארות. שאלה מעניינת: מדוע הרשות הפלסטינית לא לוקחת על עצמה יישוב מחדש (relocation) של תושבי הבקעה, כמו שישראל יישבה את משפחתו שהגיע מתימן. וכשמישהי שאלה למה אנו חושבות שהצבא סתם בארות מיםinfo-icon, יכולנו לענות שהתשובה טמונה בשאלה הקודמת. עולה חדש מאנגליה, שהתנצל שבעצם איננו יודע דבר על ההיסטוריה, ועמו עוד כמה ישראלים בכלל לא הבין מה הבעיה - הייתה מלחמה וישראל ניצחה וכבשה, למה לא תושיב את אזרחיה בשטח הכבוש?

בסוף, בתום שעתיים של מפגש, היו שרצו גם לראות את מחסום 300 (הישן) וכולם ישבו מרותקים. גם ביציאה קיימו עוד כמה מהם שיחות פרטיות אתנו. היה מעניין ואני מקווה שהם קיבלו איזה שהוא מושג על איך הדברים נראים ומתנהלים מנקודת המבט שלנו.