תקציר המאמר:
מעקב\פיקוח מעצים בעזרת בסיסי נתונים: הגדרה ובחינת האפקטיביות 2019
במאמר זה אני מציע כי ניתן להבין את פעולת ארגוני זכויות האדם הישראלים שפועלים בשטחים כמעקב\פיקוח מעצים (באנגלית: empowering surveillance ) שברובו עושה שימוש בבסיסי נתונים למען הסיוע לאוכלוסייה הפלסטינית, הפסקת הפרות זכויות אדם, וסיום הכיבוש. קרי, שאותם ארגונים מפקחים על הארגונים המדינתיים הישראלים (ובמידה מסוימת גם על פעולות מתנחלים) במגוון צורות, הכוללות בין היתר הזנת המידע לבסיסי נתונים והנגשת המידע לגורמים רלוונטיים. המאמר, המבוסס על מחקר אמפירי של שישה ארגונים (בצלם, המוקד, יש דין, מחסום ווטש, שוברים שתיקה וקו לעובד) שנערך בשנת 2017.
בשני העשורים האחרונים ישנה יותר ויותר כתיבה בתחום הנקרא לימודי מעקב\פיקוח (surveillance studies). הסיבה לכך היא ההתגברות המתמדת של דרכים למעקב בזכות הפיתוח הטכנולוגי המואץ של העשורים האחרונים, ובמיוחד מאז שהאינטרנט נהיה נפוץ. בעוד רוב הכתיבה בתחום מתייחסת למעקב מלמעלה למטה – של ארגונים מדינתיים וקורפורציות אחר אזרחים – ישנה גם לא מעט כתיבה על מעקב אופקי (למשל כשהורים עוקבים אחרי הרגלי הגלישה של ילדיהם) ומעקב מלמטה למעלה (של אנשים\ארגונים חלשים אחר ארגונים חזקים או קבוצות חזקות). דה עקא, רוב הכתיבה על מעקב מלמטה למעלה מתמקדת בכזה שנעשה בעזרת ווידאו (כמו בפרויקט המצלמות של בצלם), והמאמר הנוכחי בא להציע שיש חלק מאוד משמעותי של מעקב מלמטה למעלה שנעשה ללא ווידאו, ובעזרת בסיסי נתונים. את רוב העבודה של ארגוני זכויות האדם הישראלים שפועלים בשטחים אני מקטלג ככזה. זאת אומרת שארגונים אלה מנטרים כיצד כוחות הביטחון, המנהל האזרחי וארגונים מדינתיים רבים נוספים פועלים אל מול (או בצורה שמשפיעה על) הפלסטינים בשטחים. הניטור נעשה במגוון צורות (החתמה על תצהירים, גביית עדויות, איסוף ראיות מצולמות\מוקלטות, ניטור אישי, וכו'), אך המשותף לכולם הוא ההכנסה של החומר לבסיסי נתונים והפרסום של בסיסי הנתונים עצמם (כמו במקרה של שוברים שתיקה ומחסום ווטש), או מסקנות מתוכם באינטרנט ובאמצעים נוספים.
רוב המאמר נסוב על בחינת מידת האפקטיביות של סוג כזה של מעקב מעצים כדי להשיג את מטרות הארגונים שמבצעים אותו, את תפקיד בסיסי הנתונים בתהליך, ואת המגבלות הטכנולוגיות והאחרות של כזה מעקב. לגבי תפקיד בסיסי הנתונים ומגבלות הטכנולוגיה המאמר מציע שמצד אחד לטכנולוגית בסיסי הנתונים תפקיד מכריע בלאפשר סוג כזה של ניטור על ידי גופים עם תקציבים לא גבוהים וכוח אדם מוגבל, אך מצד שני אותה טכנולוגיה מציבה אתגרים בפני אותם ארגונים ויוצרת עבודה בפני עצמה. למשל, השימוש בבסיסי נתונים דורש אחידות מושגית וקישורים פנימיים רבים כדי שיהיה אפשר לאחזר את המידע בקלות. היעדר קישורים פנימיים (למשל בין עדות בכתב לעדות מצולמת), היעדר אחידות מושגית (למשל שבחלק מהעמודים מצוין תרקומיא בחלק תרקומיה, וחיפוש על איות אחד לא ימצא את השני), ושגיאות כתיב פשוטות – כולם יכולים לפגוע ברמת האחזור של החומר. ההתגברות על אתגרים מסוג זה מצריכה השקעה של משאבים, הדרכת הפעילים המזינים את המידע לבסיסי הנתונים ולהתמקצעות בנושאים טכנולוגיים – שכמובן אינם פעילות הליבה של אותם ארגונים. אי-התגברות על הקשיים שקשורים לבסיסי נתונים גם כן שואבת מהארגונים הללו משאבים, מכיוון שכאשר הם נדרשים לעשות ניתוח של תופעה או מקרה, ארגון לקוי של בסיסי הנתונים יאריך את עבודת הניתוח ואף עשוי להפוך אותה למפרכת.
יש לומר, הארגונים אותם אני בחנתי הצליחו, למרות הקשיים, ליצור מאגרי מידע מפורטים ואמינים לגבי פעולות המדינה והמתנחלים כנגד הפלסטינים וזכויות האדם שלהם באספקטים רבים ומגוונים. לא בכדי פונים אליהם עיתונאים, ארגונים ומוסדות מהארץ והעולם לקבלת מידע על המתרחש בשטחים. במובן הזה המעקב המעצים בעזרת בסיסי נתונים מוכיח את עצמו לאורך זמן ככלי יעיל ביותר.
אף על פי כן יעילות זו אינה מצליחה להפוך את המציאות בשטח, אינה מצליחה להפסיק את הפרות זכויות האדם התדירות שנעשות נגד האוכלוסייה הפלסטינית, ואינן מצליחות לכרסם בכיבוש. בכך תוצאות המעקב המעצים שנעשה בשטחים דומה לזה שנעשה – בעזרת ווידאו – בארצות הברית, כדי למנוע אלימות שוטרים כנגד האוכלוסייה השחורה. גם שם חשבו הפעילים שאם רק יהיו להם ראיות חותכות על אותם אלימות והרג אסורים – אלה יפסקו, ונכון להיום למרות ריבוי עדויות מצולמות, אותה אלימות אינה באמת נפסקת. קרי, במקרים של קונפליקטים שורשיים מעקב מעצים (בעזרת ווידאו או בסיסי נתונים) מתקשה לשנות את המציאות בצורה משמעותית.
עדיין, יש במעקב מעצים היכולת לייצר הרתעה מסוימת, גם אם היא נופלת עשרות מונים ממה שפעילים חברתיים היו מעוניינים. אותם גורמים המודעים לניטור נוטים לשנות את התנהגותם אם עולה בהם החשש שהם יתועדו – אישית כאינדיבידואלים, כקבוצה או כארגון. זוהי בדיוק הסיבה בגללה פעילי שטח נפגשים בעוינות משמעותית בתהליך הניטור עצמו. חיילים, שוטרים, קצינים ובעלי תפקידים אחרים אינם מעוניינים בפיקוח שנכפה עליהם ובעונשים הפוטנציאלים שהם עשויים לחוות בגלל אותו ניטור.
כמובן שכדי שפעולת ההרתעה תהיה יעילה על גורם שלישי להתערב ולהשית עונש, וזו נקודת החולשה כרגע. ארגונים כמו הפרקליטות הצבאית, בית הדין הצבאי ואף ארגונים\גופים בינלאומיים הוכיחו את עצמם ככאלה שנכונים לתת עונש ולייצר את אותה הרתעה רק בתנאי קיצון, וגם אז בצורה שאינה הולמת את חומרת המעשים. התוצר הוא הרתעה מאוד מוגבלת.
עדיין, זוהי פעולת ארגוני זכויות האדם בעזרת הניטור המתמיד שלהם המונעת את התדרדרות מצב זכויות האדם בשטחים לתהומות אשר הגיעו אליהן במקומות ובזמנים אחרים. מעקב מעצים בעזרת בסיסי נתונים הוא הכלי של החלש כנגד ארגונים וקבוצות בעלי עוצמה. בעזרת כלי זה יוזמות של קבוצה קטנה של אנשים – יכולות להפוך למערכות ניטור משמעותיות מאוד של גופים גדולים ועוצמתיים. ישנה לא מעט יומרה בכך שקבוצה של אזרחים או שארגונים קטנים ינטרו גופים מדינתיים כאלו, אך זוהי אינה יומרה ללא כיסוי וארגוני זכויות האדם הישראלים הפועלים בשטחים הוכיחו כי הדבר הוא אפשרי.
עוד על שאול דוק: http://shaulduke.com