מניעת מים ואלימות מתנחלים - הרס הקיום החקלאי הפלסטיני: אנה שידלו | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

מניעת מים ואלימות מתנחלים - הרס הקיום החקלאי הפלסטיני: אנה שידלו

ראשון, 25 מרץ, 2018

 

  

מניעת מיםinfo-icon ואלימות מתנחלים -

הרס הקיום החקלאי הפלסטיני

אנה שידלו

 

 

מרדה, איסקאקה-יאסוף, תורמוס, וחווארה 

קראו על מאבקם של הכפריים לתנאי חיים ולפרנסה מקיום חקלאי בסיכון מתמיד

 

 

מאז 2014 מבקרות פעילות מחסום ווטש בכפרים בגדה המערבית ונפגשות עם אנשי העיריות והמועצות המקומיות כדי להבין ולעזור, במידת האפשר, לפתור בעיות. בתחילה ביקרנו בכל כפר מדי חודשיים, או לאחר אירוע אלים. לאחר מכן עלה מספר הכפרים שביקרנו בהם משמונה לעשרים. עכשיו אנו מתמקדות באותם כפרים הסמוכים להתנחלויות הידועות בעוינותן כלפי שכניהן הפלסטינים.  

מאנשי המועצות המקומיות אנו מקבלות מידע בנושאים הנוגעים להספקת מיםinfo-icon וחשמל, ביוב, סילוק אשפה, שירותי רפואה וחינוך, בעיית האבטלה, הלחצים שנגרמים מפעילות הצבא והטלת סגרים, וגם להטרדות מצד המתנחלים. ברשימה זו נתרכז במחסור החמור במים ובתוקפנותם של המתנחלים.  

הערה חשובה: האירועים המתוארים במאמר זה מתועדים בדו"חות באתר: www.machsomwatch.org

מניעת מים

מאז 1982, "מקורות", חברת המים הלאומית, היא בעלת השליטה הרשמית על מקורות המים בשטחים הפלסטיניים הכבושים ומספקת מים להתנחלויות ולרוב הכפרים הפלסטיניים. המתנחלים והישראלים משלמים ל"מקורות" 1.80 ש"ח למ"ק, ואילו על הפלסטינים לשלם 2.50 ש"ח, [1]  ולא רק זאת, המתנחלים נהנים מהספקה רצופה ובלתי מוגבלת של מים [2]  ואילו לפלסטינים היא מוגבלת, ולעיתים קרובות אפילו נפסקת.

חברת "מקורות" אינה מקצה מים ישירות למשקי הבית הפלסטיניים, אלא לעיריות ולמועצות שלהם, בלי להביא בחשבון את הצרכים העונתיים והדתיים, ובעיקר גם לא את הגידול באוכלוסייה. האוכלוסייה הפלסטינית התרחבה במידה ניכרת במהלך השנים, אך הקצאת המים נותרה קבועה, ולפעמים אפילו פחתה. בימי הקיץ החמים, לרבות ימי הצום של חודש הרמדאן, שבהם צריכת המים גדולה, יש לפלסטינים, לפחות לחלקם, פחות מים מאשר בחורף, כשמי הגשמים ממלאים את בורות המים בחצרות הבתים.

הנה כמה דוגמאות למניעת המים האכזרית מן הכפריים. בקיץ 2016, באיסקאקה, היו תקופות שבהן היו לתושבים  מים זורמים רק 8 שעות מדי יומיים; ב-2017, בקבלאן (12,000 תושבים), זרמו מים בבתים רק 20 ימים בחודש, ופחות מכך לתושבי תורמוס עיא, שקיבלו מים רק 14 ימים בחודש. מצב התושבים הגרים במעלה ההר – בכפרים רבים הם כמחצית מהאוכלוסייה – אף גרוע יותר: לעיתים קרובות אין להם מים כלל או מעט מים בלבד (קבלאן, חווארה וזיתא ג'מעאין). זה קורה בכל פעם ש"מקורות" מורידה את לחץ המים על ידי סגירה חלקית של הברזים הראשיים.

בקיצור, רוב תושבי הכפרים האלה מקבלים פחות מ-100 ליטרים מים לנפש ליום (Lpcd), הכמות המינימלית שקבע ארגון הבריאות העולמי (WHO) לשימוש ביתי (איסקאקה – 37 Lpcd, קבלאן – 57 Lpcd). משמעות הדבר היא שלא נותרים מים לחיות משק או לגידול מוצרים חקלאיים. החקלאים מאבדים הכנסות פוטנציאליות מייצור גבינה ומגידול פירות וירקות ומכירתם. כדי להשלים את הדרוש להם, הם נאלצים לקנות מים ממשאיות המים במחיר יקר. אין פלא, אם כן, שעצי הזית, היכולים להתקיים ממי גשמים בלבד, הפכו למקור ההכנסה היחיד מחקלאות. המארחים שלנו סיפרו לנו ששכניהם המתנחלים, שכמה מן הכפריים עובדים אצלם, נהנים מגינות מלבלבות, חיותinfo-icon מחמד ובריכות שחייה.

 תוקפנות מתנחלים

המתנחלים, הנתמכים ומסובסדים על ידי הממשלה, נהנים מעדיפות חוקית ומשפטית, ומקבלים הגנה של צה"ל. רובם חיים בהתנחלויות שהוקמו על אדמות שהופקעו מן הפלסטינים, הממוקמות לעיתים קרובות על גבעה המשקיפה על הכפר הפלסטיני שמתחתיה, ונוגסים בחלק מאדמותיו הרחוקות יותר. פלסטינים גם חיים בתחושה שמתנחלים בוחנים אותם ללא הרף, תרים אחר דרכים להוסיף ולפגוע בהם וברכושם.  

למרבה הצער, נוכחנו לדעת שהם אכן פועלים בשיטות שהיו גורמות לרבים מאיתנו לחוש מאוימים ופגועים פיזית ורגשית. ביום שישי חם אחד, בשעות אחר הצהריים, במהלך חודש הרמדאן, הגיעו לחווארה, עיירה הנמצאת במקום אסטרטגי בין שכם לרמאללה, 10 מכוניות ובהן 30 מתנחלים, בליווי שוטרי משמר הגבול וכמה ג'יפים צבאיים. השוטרים חסמו את הרחוב הראשי, עצרו את התנועה ואפשרו למתנחלים לשיר ולרקוד שם במשך כשעתיים. הפלסטינים בחרו, בחוכמה, שלא לצפות במופע ולא להגיב.

Sewage spills into Palestinian villages
צילום: 
MachsomWatch

מתנחלים הגרים במעלה הגבעה מעל מרדא, עיירה המטפחת חקלאות אקולוגית, מזרימים בלי בושה את הביוב שלהם אל בתי הכפר שמתחתיהם. אחרים זורקים את פסולת הבניין והאשפה שלהם באדמות החקלאיות הפלסטיניות, מזהמים את היבולים ואת מי התהום היקרים. בזמן שאחזקת נשק אסורה על הפלסטינים, מתנחלים רבים משתמשים באופן חופשי ברוביהם כדי לעורר פחד. בשנת 2016, במהלך ביקור בבית ספר תיכון לבנות באיסקאקה-יאסוף, שמענו על מתנחלים שנסעו ברחוב הראשי בכפר, סמוך לבית הספר, איימו וירו באקראי, וגם פצעו עוברי אורח. למחרת, אחרי לילה ללא שינה, הגיעו בנות רבות לבית הספר ללא שהכינו את שיעוריהן ולא הצליחו להתרכז בלימודים. לפני חודשיים הגיעו לחווארה מתנחלים אלימים והיכו חקלאים שעיבדו את אדמותיהם. בקיץ שעבר גירשו מתנחלים רועים מתורמוס עיא משטחי המרעה שלהם, ונגנבו גם כבשים. חקלאים רבים נזהרים עכשיו ומתרחקים מהאדמות הקרובות להתנחלויות, ההולכות ומתרחבות.

הצתה והשמדה של עצי זית

בשנת 2017, דבקים במטרתם לפגוע במסיק הזיתים, שרפו מתנחלים 390 עצי זית בכפר בורין, וחרטו את שמותיהם בעברית על הסלעים. לילה אחד באיסקאקה תחת שמירה של חיילים שסגרו את האזור – כרתו מתנחלים 500 עצים ופגעו באופן אנוש בפרנסתן של ארבע משפחות (ראה דו"ח מן ה-21.8.16  - https://tinyurl.com/y98uj7yd)

 

הברז היבש
צילום: 
נורית פופר

בחווארה, באחת השבתות, באור יום מלא,  מעוּדדים מההכרה של דונלד טראמפ בירושלים כבירת ישראל, טיפסו גברים עוטים ברדס על עץ זית בוגר, התנדנדו על ענפיו של וגרמו לו נזק רב. הוונדליזם נמשך גם כשצולמו במצלמת וידאו. תמונות שצולמו בחודש שעבר ביאסוף חשפו מטע של עצי זית רכים שנעקרו והיו מוכנים להעברה. מעשי ההשחתה האלה חזרו על עצמם שלוש פעמים בחודש אחד. בהתעלמות גמורה מהעובדה שהקרקע שייכת לתורמוס-עיא, מתנחלים הביאו דחפור כדי לסלול כביש להתיישבות שלהם. לבסוף, ביום שישי האחרון, יום שבו הפלסטינים אינם עובדים, שומר מתלפית סיפר על עמיתים כפריים שעצרו שני מתנחלים ומנעו מהם לשרוף את הטרקטורים שלהם. "אורחים" אלה העידו במשטרה שהם רק יצאו לטייל.

 

הקצאת תואי לכביש עוקף נבי אליאס
צילום: 
MachsomWatch
Road for Shvut Rachel settlers being readied on Turmus Ayya agricultural land
צילום: 
MachsomWatch

ייאוש וגם חוסן

במהלך הביקורים שלנו בכפרים קשה לנו לראות את ייאושם של הפלסטינים הנגרם מהמחסור במים (במיוחד בחודשי הקיץ הארוכים) ומהבריונות הדורסנית של מתנחלים קנאים ומתנשאים. פעולות אלה של המתנחלים מחלישים את רוחם של הפלסטינים ומעמיקים את התחושה של חוסר ודאות ואת החרדה לילדיהם. נראה שהמחשבה לפצות את הפלסטינים על הנזקים הנגרמים לשדותיהם ולמטעיהם מעולם לא עלתה על דעתו של איש.

עם זאת, נציין שמתקיימת פעילות יזומה של פלסטינים. גבולות הכפרים מאובטחים כעת על ידי שומרים. כשמתנחלים מתגנבים ותוקפים, השומרים מטלפנים מיד למינהל האזרחי ומזהירים את עמיתיהם הכפריים, הבאים אפילו בלילה ומתעדים את מעשי הבריונות במצלמותיהם.  

אף שהאמרה "חיה ותן לחיות" (משאלתם של הפלסטינים) עדיין אינה מתקיימת כאן, מתנחלים, מחוזקים ונתמכים ככל שיהיו, לא הצליחו לקרוע את תושבי הכפרים מן הסומוד (ההיצמדות לקרקע) ולערער את נחישותם שלא לנטוש את אדמותיהם.

 קריאה נוספת

[1]  "מקורות: הרפתקאות האפרטהייד", http://www.stopmekorot.co.il

[2]  קלמנס מסרשמידט, "עד הטיפה האחרונה: משבר המים הפלסטיני". Hydropolitics