כבוד השופטים
הביטו בילדות, הביטו להן בעיניים. לפני שלוש שנים בדיוק החרבתם את ביתן עליהן. ב-40 מעלות הן נותרו בשמש, ללא קורת גג.
הביטו בפניו של אבו ח'לף בן ה-79. הישירו אליו מבט. אבו ח'לף נולד פה, בחאלת מקחול, כמו אביו וסבו. גם את ביתו הרסתם לפני 3 שנים.
נכון, לא חוקי לבנות בית ללא רשיון (גם כן בית ! פחון ודיר). אבל שנים שהם מנסים להשיג רשיון ולא מקבלים. אז מה יעשו ? זהו ביתם !!
והרי ההיסטוריה לימדה אותנו שחוק הוא לא בהכרח מוסרי או צודק. ראו חוקי הגזע בדרום ארצות הברית, חוקי האפרטהיד בדרום אפריקה וכמובן חוקי נירנברג. בזויים ונקלים ככל שהיו – הם נחקקו בפרלמנטים ונתמכו הן על ידי המשטר והן על ידי חלקם הגדול של בעלי זכות הבחירה. ואיך ההיסטוריה תתייחס להחרבת ביתו של אדם, בעוד כמה מטרים ממשם מקימים יהודים מאחזים, בלתי חוקיים הן עפ"י החוק הבינלאומי והן על פי חוקי מדינת ישראל (גבעת סלעית, אום זוקא, אל חימה – כולם במרחק יריקה ממקחול), באין מפריע. מישהו מעלה על הדעת להרוס אותם? האם חוק אחד לכולם, או שיש מועדפים ויש מגורשים?
האם לא תרעד לכם היד בבואכם לפגוע כך בילדים רכים, ברמי התינוק חולה לב? בשאימה שחולמת להיות רופאת חיות
? בזקנים? בבני אדם שאין להם לאן ללכת מלבד המקום הלוהט והקשה הזה? בו נולדו, אותו הם אוהבים.
שופטי בית המשפט העליון המכובדים – אנא מישכו ידכם ואל תקחו חלק בנבלה הזו. תנו לאנשי מקחול לחיות. רק לחיות !
