ידיעון אביב 2020 - עדכונים מימי קורונה

מ’, מכר ותיק, הוא חקלאי מעאנין. הערב צלצל לשמוע מה שלומי ולספר מה שלומו.

לדבריו:  "כל הכפר יושב בבתים, הרחובות ריקים. יש שמן, קמח, זיתים, ירקות – יסתדרו.  אבל איך יסתדרו הזיתים? עכשיו חייבים לחרוש בין העצים, להוציא את עשבי הבר שמשתלטים על הכרם. אין עם מי לדבר, מי במת"ק יאשר לנו לעבור את גדר ההפרדה?"
"אולי תדברי איתם, שיתנו לחקלאים עם הטרקטורים לעבור?"

אני מבטיחה ומזכירה לשנינו שעכשיו גם הישראלים בסגר וכולם פוחדים.
"תהיי בריאה, את וכל המשפחה שלך, בשביל זה צלצלתי".

דיווחה: שולי בר

כבר עשרים שנה יוצאות מתנדבות מחסוםWatch מדי יום למשמרות בגדה המערבית. צפינו במחסומים הגדולים והקטנים, בשערים החקלאיים ובבתי המשפט הצבאיים, ביקרנו בכפרים פלסטיניים ובמועצות מקומיות, דיווחנו על הגבלות חופש התנועה והבעיות ההומניטריות הכרוכות בכך, ערכנו סיורי הסברה, וסייענו לפלסטינים להתמודד עם הקשיים הביורוקרטיים העצומים שמערימה עליהם ישראל בנסותם להשיג פרנסה, טיפול רפואי, להתפלל במקומות המקודשים עבורם ולפגוש את משפחותיהם. מרחק ומזג אוויר לא עצרו אותנו, עד שיום אחד לפני כמה שבועות נוצר "קיר הפרדה" ושמו וירוס הקורונה וסגר את השערים בפני פעילותנו.

עכשיו כולנו מבודדות בחיי היומיום שלנו, מנסות ככל יכולתנו להגן על עצמנו מהנגיף. בגלל הצורך לשמור על קשר עם החברים הפלסטינים מצאנו דרכים אחרות לערוך "ביקורים". מתנדבות מחסוםWatch בכל האזורים מתקשרות למכרינו מן המחסומים ומן הקהילות, וגם הם יוצרים קשר איתנו. השיחות מחממות את הלב כי הן מבטאות דאגה  ואיחולים הדדיים לבריאות ורווחה. בזכות השיחות האלה אנחנו יכולות להמשיך ולדווח על חייהם של הפלסטינים בגדה המערבית. קראו את העדכונים שלנו לימי מגיפת וירוס הקורונה.

הביורוקרטיה של הכיבוש 
 

אנחנו רגילות שבשעות הקבלה הטלפוניות שלנו אין רגע בלי שיחה ממתינה. 
עכשיו יש מעט מאד שיחות טלפון ואנחנו עונות לכל מי שמתקשר – גם לא בשעות המיועדות. למה אין שיחות? במשרדים של המינהל האזרחי אין קבלת קהל, משרדי הקישור הפלסטיני סגורים, והם חושבים שכרגע הכל שובת.  (אנחנו שומעות גם על סיבות אפשריות נוספות: שאין לאנשים שיחות טלפון או שאין קליטה בבתים). עם זאת, הביורוקרטיה של הכיבוש ממשיכה בפעילותה הווירטואלית. מאחר שהקשר מתקיים דרך אי-מייל, אנחנו ממשיכות לשלוח בקשות ושאלות למינהל האזרחי וגם מקבלות תשובות. בימים כתיקונם נהגנו להפנות חלק מהאנשים למשרדי הקישור הפלסטיני או למשרדים פרטיים בגדה המערבית שבהם מכינים בקשות. המשרדים הפרטיים נסגרו גם הם, אז כרגע אנחנו מכינות בעצמנו בקשות לכל האנשים הפונים אלינו. כמו כן, מאחר שמספר הפניות הצטמצם מאוד, אנחנו עוברות על הרשימות ומתקשרות לאנשים שבקשתם לצאת מהרשימה השחורה של השב"כ סורבה לפני שנה, משוחחות איתם ומציעות להם לשלוח בקשה חדשה. 
הנה קצת מספרים: מ-1.3.2020 ועד היום, 5.4.2020, היו 410 מסרים עם ה"מוקד להסרות מניעה" והמת"קים (מצדנו - בקשות חדשות להסרת מניעה ביטחונית, בירורים ושאלות על בקשות בטיפול, ערערים בעניין מנועי משטרה; מן המוקד והמת"קים - תשובות ואישורים). 
מבחינת העתירות להסרת מניעה: ההחתמה האחרונה על עתירות חדשות הייתה ב-13 במרץ 2020. אין כרגע עתירות בכתיבה. אם אין צורך בדיון בבית המשפט העתירות ממשיכות להתנהל: לחלק מהאנשים הוסרה המניעה בימים אלה או הציעו להם הסדר לעוד מספר חודשים. אין כאמור דיונים בבית המשפט והפרקליטות מבקשת לדחות הגשת תגובות לעתירות. זה המצב. 
ולסיום: מצבם של האנשים שאיתם אנחנו משוחחות עגום מאד. מדובר בחלק החלש ביותר בחברה הפלסטינית ובזמנים כאלה הם הפגיעים ביותר מבחינה כלכלית. אלה שנכנסים בלי אישור – נכנסים הרבה פחות כי מפחדים להידבק; לכן אין כסף. אבל מאד מרגש שאנשים מתקשרים לדעת מה שלומנו – גם אנשים שיש להם משפחות בעזה - זאת גם אם הם לא יודעים שאנחנו בגיל המועד לפורענות...

אנו תלויים בתמיכתכם: תרמו לנו

                                                             רחובות ריקים בכפר יאמון, נפת ג'נין, מרץ 2020

   
צפון הגדה
 

אנו מקיימות שיחות טלפון, ווטסאפ/וידאו עם המכרים משנות המחסומים הארוכות שלנו. שמחים לדבר, כמו תמיד. הם מספרים שבמחסום המרכזי ברטעה, המתנחלים עוברים הלוך חזור ללא עיכובים. ברור שתנועת הפלסטינים עכשיו בעיקר חד-סטרית לגדה. פלסטינים עוברים לישראל רק במקרים הומניטריים, ולפי עמותת "בדרך להחלמה" מעבר החולים מהגדה לבתי חולים בישראל הצטמצם מאוד בשל סגר הקורונה. במחסום ברטעה עומדים פקחים מטעם הרשות שבודקים את העוברים לגדה - שיתוף פעולה שכזה בצל הקורונה. על איך הם מתארגנים לקראת הרמדאן הקרב ובא עונים מכרינו: "אינשאללה, יהיה טוב," אבל החששות כבדים.

בצפון מערב הגדה יש שני מחסומים חקלאיים על גדר ההפרדה, למעבר לאדמות החקלאיות של הפלסטינים הכלואות במרחב התפר – מחסום עאנין ומחסום טייבה רומנה. אלה נסגרו מתחילת התפרצות המגיפה, והפלסטינים לא הורשו לעבור לכרמי הזיתים שלהם אפילו כדי לבצע רק עבודות הכרחיות ודחופות לקראת העונה הבאה. בימים אלה נודע לנו, כי כמה ימים לאחר הפסח הראשון  נפתחו לפתע לאורך גדר ההפרדה המחסומים החקלאיים וגם פתחים בגדר עצמה, ונותרו ללא נוכחות הצבא וללא התרעה או הודעה. אך החקלאים חוששים לצאת לעיבוד שטחיהם, כי קיבלו איסור מפורש מהרשות הפלסטינית שלא להפר את הסגר המלא בין שטחי הרשות לשטחים שממערב לגדר. זאת, בעיקר בגלל חשש הדבקה בעקבות כניסה של פועלים פלסטינים שחוזרים מישראל דרך מחסומים שלא בתיאום ובפיקוח הרשות הפלסטינית. בין הפטיש לסדן. 

א' מכפר יאמון שבנפת ג'נין סיפר שאין להם בעייה של מצרכים, יש כל מה שצריך – זיתים, קמח, שמן וזעתר. בסביבתם אין חולי קורונה. לדבריו יש רק בבית לחם וסביבתה ובאזור רמאללה. הוא קיבל הצעות עבודה בישראל וטוען שאפשר לעבור שלא דרך המחסומים, אבל בשום אופן לא יעשה זאת, מחשש לבריאות ובריאות משפחתו. אמר שמכיר כמה שהקבלנים הבטיחו להם תנאים טובים ונשארו לעבוד בישראל אבל בסופו של דבר ישנים באתרים על הרצפה.
בשיחת טלפון סיפר ו' מכפר זאבדה, שיש הרבה מחסומי דרכים שהעמידה הרשות הפלסטינית, כדי לאתר את הפועלים שעבדו בישראל וחזרו הביתה. הם נשלחים מיד לבידוד בידי נציגי משרד הבריאות הפלסטיני. "אצלנו אין קורונה," הוא אומר, "רק אצלכם". (זהו משפט חוזר בשיחות עם המכרים שלנו. הרשות אינה עושה כמעט בדיקות באזור, אז קשה לאמת את הקביעה.)
א' מכפר ערקה בגדה, מזרחית להתנחלות שקד, סיפר שהרשות תתחיל בימים הבאים לעבור מבית לבית ולעשות בדיקות לכולם. הזקוקים לטיפול רפואי יעברו לבניינים שנתפסו בערים והוסבו לבתי חולים זמניים. גם יגדילו את משך הבידוד ל 28 ימים. נשמע יותר קשוח מישראל. 

מה שברור לנו, הוא שלמרות שמנסים לשמור על הוראות הבידוד ולא מסתובבים ברחובות ובשטח (למעט יציאה לעבודות נדרשות או לעבודת האדמה בסביבת הבית) קשה לשמור על תנאי בידוד במבנה החמולתי שבו כל המשפחה הגדולה מתגוררת בסמיכות, ונפגשת ילדים ומבוגרים יחד ביומיום ובוודאי בחגים.

                                                                 ילדה שותלת בכפר בורין בימי הסגר

מרכז הגדה

בתחילת חודש מרץ הפסקנו את הנסיעות לכפרים במרכז הגדה המערבית ולמחסומים במרחב התפר. הקשר עם חברינו הפלסטינים נשמר בשיחות טלפון רבות מתוך דאגה הדדית. הפלסטינים מביעים קודם כול את דאגתם לנו. על עצמם הם מספרים שכולם ספונים בבתים, לרבות הילדים, ומדווחים על סגירת הכניסות לערים ולכפרים. "אנחנו רגילים לסגר", הם אומרים. המשטרה הפלסטינים מפטרלת, מכריזה על החובה להישאר בבתים ומציעה עזרה לנזקקים. הם מודאגים מההידרדרות הכלכלית. רק חנויות המזון נפתחות לשעות אחדות. בינתיים אין בעיות מזון: "אנו רגילים להסתפק במועט". ברוב המקומות שקט אבל בכמה אזורים הותקפו פלסטינים בתוך כפריהם, על אף המגפה והסגר. 

אלימות בימי קורונה 
ביתא: ב-1 במרץ התקיים הביקור האחרון של חברותינו בעיר בגדה. הן פגשו את ראש עיריית ביתא לאחר שהגיעה ידיעה על תקרית אלימה שאירעה שם. בתקרית נפצע ראש העירייה, ונפגעו בה גם 190 פלסטינים לא חמושים משימוש בגז מדמיע וירי כדורי גומי בידי הצבא. התקרית התרחשה בעקבות פלישה של מתנחלים לגבעה שיש בה אתר עתיקות, בתמיכת הצבא. ראש העירייה הבהיר שהוא לא הודיע לנו או לאחרים על התקרית, לרבות המת"ק, ושהם למדו לסמוך רק על עצמם.
בורין ומדאמה: לאחר שנאלצנו להפסיק את הביקורים התכופים שלנו בבורין, שבהם ליווינו את חברינו בימים שבהם תקפו מתנחלים את בתיהם ואת ילדיהם, נודע לנו על כמה מקרים של תקיפות: שתי חבורות מהתנחלויות יצהר וברכה, ירדו לבורין ולמדאמה ב-5 וב-7 במרץ, השליכו אבנים, ניפצו חלונות, פגעו בדודי שמש וגרמו נזק למכונית. כשהתושבים ניסו לגרש את התוקפים, הם נהדפו על ידי חיילי צה"ל בכדורי גומי ורימוני גז והלם.  ב-16 במרץ הגיעו מגבעת רונן עד מרכז בורין. החיילים ירו באוויר והשליכו רימוני גז מדמיע ועשן. כמה אנשים נפגעו, וכשהאמבולנס הגיע כדי לפנות אותם, החיילים הורו לו לחזור. מאז 26 במרץ, לאחר שתושבים מיצהר השליכו בקבוקי תבערה על רכבי ביטחון, סוגר הצבא על יצהר, ותושבי בורין קיוו לשקט. אבל ב-1 באפריל דיווחה לנו ד' שמתנחלים מגבעת רונן מגיעים לפאתי הכפר מדי יום. צעיר מהכפר שיצא לחרוש הותקף קשות.  
חווארה: ב-11 במרץ חדרו מתנחלים מיצהר לחווארה, יידו אבנים וניפצו חלונות. שוטרי מג"ב שהיו במקום לא מנעו את התקיפה. 
קדום: הצבא מכביד את עולו גם בימי מגפת הקורונה. ס' ידידנו דיווח לנו ב-5 באפריל שהצבא נכנס לכפר, הגיע סמוך למסגד, השליך רימוני גז, ירה כדורי גומי והשתמש גם בכדורים חיים. 

חקלאות
 שוחחנו עם חברינו החקלאים המנועים מלהגיע לאדמותיהם במרחב התפר או במובלעות בגדה, ולעשות את עבודות הניכוש והחריש, מפני שהשערים סגורים. כל כמה ימים אנו שומעות על שינויים במדיניות. בדיר אלרוסון הורשו בעלי חממות גדולות לעבור. בתחילת אפריל שמענו שבעקבות התערבות של המוקד לזכויות הפרט נפתח גם מחסום פרעון לכמה ימים. לאחר מכן  נפתחו גם מחסומי ג'יוס ופלאמיה, אבל רק מגדלי פירות וירקות יכולים לעבור בהם. התחושה היא שההחלטה שלא לאפשר לחקלאים להגיע לאדמותיהם היא שרירותית. ע', בעל משתלה ליד מחסום ח'בלה, מטפל בצמחים שלו אך מנוע מלמכור אותם בגלל איסור של הרשות הפלסטינית; מדווח שהמחסום, המשמש את בעלי החממות וגם את תושבי ערב א-רמאדין, אמנם נפתח שלוש פעמים ביום, אך רק למספר מצומצם של זכאים. 

                                                          מחסום שיח' סאעד בימי הסגר. צילום מתוך השכונה
 

ירושלים
 

בשיחות טלפוניות עם האנשים שאנחנו פוגשות במשמרות במחסומים בימים כתיקונם ומדיווחים של עמיתים בארגונים אחרים, שמענו שבירושלים המזרחית כמעט שלא בוצעו בדיקות קורונה בשלושת השבועות הראשונים מאז תחילת המשבר, תושבים לא הצליחו לקבל מידע והנחיות בערבית ומתעצם החשש ששיעור ההידבקות גדול מהמדווח. הבעיות הקשות באספקת מים החריפו דווקא כשיש צורך בכמויות מוגברות לניקיון, וגם מצב התברואה הידרדר בגלל שחרור עובדי עירייה לחופשה ללא תשלום. ביוזמת כמה חברי מועצה וראש עיריית ירושלים נפתח לבסוף ב-2 באפריל מתחם 'היבדק וסע' במזרח ירושלים כדי לעשות בדיקות בהיקף גדול. ועתה - הרמאדאן בפתח: תפילות באל-אקצא וחגיגות משפחתיות. וכולם מודאגים- מה יהיה?

בעיות קשות במיוחד התעוררו בשכונות הירושלמיות שהוצאו מעבר לחומת ההפרדה. בראש ובראשונה - לתושבים לא ברור אם ועד מתי יישארו המחסומים השולטים על כל מרקם חייהם פתוחים ומה יהיה גורלם -  "אנחנו משלמים את המיסים כמו כל אחד בישראל, אבל במבחן האמיתי הראשון המדינה התנערה מאיתנו. אפילו לא מסתכלים עלינו, מבחינתם אנחנו יכולים למות", אמר ס', תושב כפר עקב, אשר מעבר למחסום קלנדיה  המשמש יו"ר הוועד השכונתי למלחמה בקורונה.
ההזנחה של העירייה במתן שירותים בסיסיים, אי מתן מידע וסיוע לנזקקים, והמחסור בציוד הגנה וחיטוי למתנדבים – גרמו לתושבים המבוהלים לנסות לקחת את העניינים לידיים, להקים פטרולי הסגר ומחסומים בעצמם, ועד מהרה נכנסו לוואקום - ולשטח שבריבונות ישראלית – כוחות ביטחון מהרשות הפלסטינית, לחלק מהן בהסכמה ישראלית. נראה שהמצב בשכונות אלו מידרדר לתוהו ובוהו שלטוני, ההסגר נשמר אך הייאוש גדול. בד בבד, אנשי רפואה במזרח ירושלים מדווחים על עלייה בתחלואה בקורונה.

באמצע מרץ שמענו מנ', הפעיל בוועד שכונת שיח' סאעד, כי רשויות הביטחון סגרו את  המחסום המקשר אותה לשכונת האם ג'בל מוכאבר - גם עבור התושבים הרבים המחזיקים בתושבות ירושלמית. יום אחר כך נפתח המחסום, אך ב-1 באפריל נסגר שוב הרמטית. שכונת-הבת שיח' סאעד מנותקת משירותים רפואיים ותלויה באספקת מזון מבחוץ – הכול נמצא מעבר למחסום. הקשר לגדה נסגר גם הוא בידי הרשות, והתושבים ספונים בבתיהם על גבעה המבודדת, שומרים על  שגרת הסגר ואינם יודעים מה ילד יום.
ג' מאזור מחנה הפליטים שועאפט סיפר על הבהלה שפשתה ברחוב כשנודע שיש כוונה לסגור את המחסום לירושלים ולמנוע מהתושבים שמעבר לחומת ההפרדה להיכנס לצד הישראלי. בינתיים התערבות העירייה מנעה זאת. אולם התושבים נאלצו להתחיל לפטרל בעצמם כדי למנוע כניסה של זרים מהגדה. בימים האחרונים דווח בתקשורת כי כוחות של המשטרה הפלסטינית  נכנסו באופן גלוי לשטח השכונה כדי לסגור עסקים ולפזר התקהלויות.
לעומת זאת, עיסאוויה, הסמוכה לשכונת הגבעה הצרפתית, זוכה לטיפול משטרתי מסיבי - מעצרי קטינים מדי לילה וחיכוכים מיותרים המקשים את קיום ההסגר בתקופה הקשה.
תושבי וולאג'ה, השכונה הדרומית שחלקה בריבונות ישראלית, כורעים תחת הקשיים של חוסר עבודה ופרנסה והניתוק מאדמותיהם החקלאיות. אין מה לדבר על סיוע כלשהו של המדינה לתושבים, אולם גם בימים אלה מגיעים הפקחים להגיש דוחות הריסה לבנייה ללא היתר...

חברון ודרום הר חברון 
 

בימים אלה, בשל מגפת הקורונה, הקבוצה הדרומית של מחסוםWatch שומרת על קשר טלפוני תדיר עם מכרים פלסטינים בחברון ובדרום הר חברון. באתר שלנו אפשר לקרוא דוחות מהאזור על שיחות טלפון כאלה. מעבר לדיווח על הנעשה באזור, רבים מודים לנו על הקשר ומביעים חשש לשלומנו כי יודעים שאנחנו בקבוצת סיכון.

חברון
באופן כללי, אנשים נשמעים להוראות, מסתגרים בבתים, המסגדים סגורים, והעיר די שוממה. לא חסר אוכל, אבל יש התייקרות רצינית, וחשש למחסור של מוצרים שונים, כמו למשל כרטיסי סים נטענים לטלפונים ניידים. אנשים חוששים לעתיד, וחסר להם קשר לרשות ולמידע. לא ברור מה יקרה בחודש הרמדאן שעומד להתחיל ב-24 באפריל, האם הוא יביא לרוגע דתי או לקשיים כלכליים גוברים? הפגיעה בעתיד הכלכלי מדאיגה במיוחד, בעיקר אם לא יחודשו במהרה היציאות לעבודה בישראל. 
לאורך התקופה יש הרבה התנכלויות של מתנחלים, והמתנחלים גם ממשיכים במרץ לשפץ את בית רחל ובית לאה. א' סיפר לנו שבשבת ה-4 באפריל ילדים פלסטינים שיחקו בכדור בתל רומיידה ומתנחלים הרביצו להם. לדבריו קצין בשם יעקב הפריד ביניהם והמתנחלים הרביצו גם לו. ע', שמפעיל מועדון נוער המשמש מרכז לצעירים שמתנגדים לכיבוש ללא אלימות, סיפר שהמועדון הוא מושא להתנכלויות חוזרות ונשנות. הייאוש גדול והמתנחלים לא מפסיקים את התקיפות. "כיבוש בימי קורונה במקום סולידריות אנושית", הוא אומר לנו.
אבל באופן כללי כשעוברים הימים והשבועות של משבר הקורונה, יש תחושה שהכיבוש הרשמי פחות מורגש כי יש בעיות יותר דחופות בשני הצדדים. הצבא עוצר פחות אנשים ברחובות כי גם החיילים שומרים מרחק של שני מטר.

דרום הר חברון
רבים מציינים שאין מחסור במזון אבל יש התייקרות מדאיגה. נראה שהצבא פחות מתערב בחיי היומיום, אבל המתנחלים ממשיכים להתנכל לרועים וחקלאים. נ׳ מהכפר א-טוואני סיפר שביום חמישי ה-26 במרץ מתנחלים מחוות מעון עם טרקטורון הניסו את הרועים מהמרעה, הגיע צבא והפריד בין הניצים. בשבת ה-28 במרץ ילדים מאום טובה רצו לחזור לביתם כשמתנחלים מחוות מעון הפריעו להם והייתה שם תגרה גדולה שבסופה נעצרו שלושה פלסטינים. שניים שוחררו  ואחד נשאר במעצר.
מצד אחד, ישראל מנצלת את משבר הקורונה לנעול תושבים בכפרים ומוסיפה שערים שמקשים על תנועה. לדוגמה, ב 24 במרץ נסגרו כמה כניסות לעיירות ולכפרים בדרום מחוז חברון בשערי ברזל. 
מצד שני, פונים אלינו בבקשות להשפיע על הצבא לא לתת לפועלים לחזור מישראל מחשש להדבקה, כי הצבא מעלים עין ממסתננים החוזרים במעברים רגליים בהרים. יש בעיה דומה עם טיפולים רפואיים - בבתי חולים בישראל מגבילים כניסה לטיפולים, אבל מי שחוזר מישראל צריך להכנס לשבועיים בידוד, אפילו אם הטיפול לא התקיים. 
באופן כללי, יש תחושה של תמיכה קהילתית וסולידריות, ותקווה שאירגוני השלום יחזרו לבקר אחרי משבר הקורונה.

                                                        הריסות  ח'רבת איבזיק, 26.3.20, צילום: שרון גמזו

בקעת הירדן 
 

כמו בכל ימות השנה, גם בימי מגפת הקורונה לקהילות הרועים בבקעת הירדן קשה יותר מלאחרים.
חברותינו, שנהגו לבקר בקהילות הרועים כמה פעמים בשבוע, ממשיכות לשמור על קשר גם בימים אלה של סגר. י' וב', ראשי משפחה מחאלת מקחול, סיפרו לנו שתושבי הקהילות שבצפון הבקעה סובלים ממצוקה תזונתית וכלכלית חמורה במיוחד. הסגרים למניעת התפשטות הנגיף אינם מאפשרים מעבר אל הערים הפלסטיניות, והם אינם יכולים למכור בהן את מוצרי החלב שלהם, שתמורתם הם רוכשים מוצרי יסוד ותוצרת טרייה לכלכלתם, או להגיע למקומות שבהם יוכלו להשיג פירות וירקות ומוצרים חיוניים אחרים. "קואליציית הבקעה", שבה אנו שותפות, יצאה לאחרונה בבקשה לתרומות. מ', פעיל מקומי, ארגן נהג וטנדר שהביא ומכר ירקות ופירות לקהילות הרועים ולקח מוצרי חלב שהם מייצרים כדי למכור אותם בגדה.

נוסף על הפחד מהמחלה והחשש להידבק מפלסטינים שחוזרים מישראל, ומעבר לאי הוודאות שכולם שותפים לה - סובלים תושבי בקעת הירדן גם בימים קשים אלה מהתעללות מצד המתנחלים והצבא. בתחילת החודש עוד קיימו מתנדבות מחסוםWatch ומתנדבי תעאיוש משמרות לליווי הרועים ובמהלכן תיעדו מתנחלים וכוחות צבא מגרשים רועים מאדמות שבהן אין כל מניעה חוקית להימצאותם.

מאמצע חודש מרץ איננו מגיעות לבקעה אלא מטלפנות ומקבלות דיווחים בטלפון. בשבוע האחרון של מרץ דיווחנו על כך, שהמתנחלים מנצלים את היעדרם של המתנדבים כדי להתנכל לרועים ולגרש אותם משטחים נרחבים בסיוע הצבא. מ', תושב הבקעה, דיווח כי ב-25 במרץ תקפו אנשי משכיות שני רועים מעין אל-חילווה. הצבא עצר את הרועים ושחרר אותם כעבור שעות אחדות. זמן קצר אחר כך תקפו המתנחלים את בנו של אחד משני הרועים, שנזקק עקב כך לטיפול רפואי בבית החולים בטובאס. לאחרונה דורשים המתנחלים מהרועים לא לחצות את דרך אלון מזרחה לשדות המרעה היחידים שלהם, שבהם רעו מאז ומעולם – דרישה שכמוה כפסק דין מוות לרועים הפלסטינים.

גם הצבא מתנכל לתושבי הבקעה. ב-23 במרץ קיבלנו הודעה שהצבא חסם את כביש הגישה היחיד לקהילת פארסיה, וכך מנע מעשרות ילדים, נשים, גברים וקשישים להגיע לכביש הראשי ולנסוע משם לכפר או לעיירה קרובים כדי להצטייד במזון או לפגוש רופא. בעקבות תלונה שהגיש עורך דין מטעמנו לפרקליט הצבאי הראשי הוסרה החסימה. ההרגשה היא שיש חשיבות רבה ללחץ שאנו מפעילות, ויש להמשיך בכך. דוּוח לנו גם כי ב-26 במרץ הגיע הצבא לח'רבת איבזיק שבצפון בקעת הירדן, הרס והחרים ציוד שנועד להקמת שתי יחידות מרפאה, מקום תפילה וארבעה מבני מגורים – סיוע חירום למשפחות שבתיהן נהרסו בעת האחרונה. 

חברינו בבקעה אומרים לנו שהם מתגעגעים מאוד לפעילים הישראלים, אבל מבקשים –אפילו לא מבקשים, דורשים – שלא נבוא אליהם בימים אלה של קורונה.

בתי הדין הצבאיים 

בראשית מרץ 2020 נשללה הכניסה ממתנדבות מחסוםWatch שניסו לבקר בבית הדין הצבאי במחנה עופר. מאז נודע לנו על דיונים אחרים שבוטלו. מתקיימים דיונים בתיקים שנפתחו בשנת 2018 ו-2019 (כנראה שכבר הגיע הזמן לעסקת טיעון). דיונים שנקבעו לאסירים/ות שנעצרו ב-2020 נדחים כל הזמן.

בשיחה עם עו"ד חסאן מארגון "א-דמיר" (המגן על זכויות אסירים פוליטיים) למדנו, שבכל בתי המשפט הצבאיים מתקיימים עתה מעט מאד דיונים, בעיקר דיוני מעצרים ועצורים מנהליים. בדיון נמצאים השופט, התובע והסנגור. העצור אינו נוכח והשיחה איתו מתקיימת בוידאו. בשלב זה השופט יוצא מהאולם, לאפשר פרטיות, אבל הסניגור אינו יודע מי נמצא ליד העצור, האם הוא יכול לדבר בחופשיות? להתלונן על החקירה?
בנוסף לכך, יש היום הרבה עצורים במתקני השב"כ שהם מנועי מפגש עם עורכי דין. עו"ד חסאן מסכם את המצב כך - ההתנהלות הנוכחית חושפת עוד יותר מתמיד את ההצגה הקרויה בית דין צבאי.