ההפקה החדשה של "כאן" נפתחת בטעות פרוידיאנית עסיסית. מדהים שאושרה לשידור | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

ההפקה החדשה של "כאן" נפתחת בטעות פרוידיאנית עסיסית. מדהים שאושרה לשידור

ההפקה החדשה של "כאן" נפתחת בטעות פרוידיאנית עסיסית. מדהים שאושרה לשידור

שבת, 21 ספטמבר, 2019
source: 
ביקורת טלוויזיה, עיתון הארץ
author: 
רוגל אלפר

 

"לאחר מלחמת ששת הימים החלה ריבונות ישראל על הגדה המערבית". זה המשפט הראשון שמופיע בפריים הראשון בסדרה "מעברים". הוא מתנוסס על המסך, באותיות לבנות, על רקע צילום תקריב של כפות ידיהם של פלסטינים, לופתות גדר מסורגת, בקוראלס של אחד המחסומים שחוצצים בין ישראל לשטחי הרשות. וזה משפט מדהים. לא ייאמן כי יסופר. מדובר בסדרה שהופקה בסטנדרטים גבוהים. שתוסרטה ונערכה (עריכת וידיאו ותוכן). שנצפתה על־ידי אנשי מקצוע בתאגיד השידור הציבורי (מומחים לדוקו ומנהלים בכירים) בטרם אושרה לשידור. היא עברה כמה וכמה סינונים ובדיקות. ובכל זאת, משפט הפתיחה כולו פליטת קולמוס פרוידיאנית עסיסית, טעות עובדתית חמורה, נפיצה, המתייחסת לנושא הכי שנוי במחלוקת בשיח הפוליטי בישראל.

לידיעת "כאן11": לא, ריבונות ישראל איננה חלה על הגדה המערבית. צריך להיות בור בקנה מידה מפחיד, ממש מהירח, מישהו שלא היה כאן ב–50 השנים האחרונות, ולא שמע מעודו ויכוח בנושא הזה, כדי לכתוב משפט כזה. צריך גם להיות עילג. מה זה "החלה ריבונות ישראל..."? ריבונות מוחלת. היא איננה מתחילה, כך סתם, יש מאין, כמו איזו תופעה עצמאית שאינה מעשה ידי אדם.

הסדרה עוקבת אחר מה שמכונה בצה"ל "לוחמי מעברים": לוחמי מג"ב שמאיישים את מה שצה"ל מכנה "מעברים". היות שלפנינו סדרה שהופקה בסיוע דובר צה"ל, אין להתפלא על שהיא מגשימה את משאלות לבו של הימין: בעולם של הסדרה הפטריוטית, הגדה המערבית נתונה לריבונות ישראלית מאז מלחמת ששת הימים, ואילו המחסומים מכונים, בניו־ספיק אורווליאני קלאסי, מעברים.

הפרק הראשון עוסק בעיקר בטירונות של "לוחמי מעברים", ואחת המפקדות מסבירה: מעברים, על שום מה? על שום שאין הכוונה לחסום את הפלסטינים, אלא להעביר אותם. בהבל פה נמחק הכיבוש (ריבונות), ונמחה המחסום (שנהפך למעבר). נשות מחסום־ווטש מוזמנות לשנות את שם ארגונן ל"מעבר־ווטש", אם כי בהעדר כיבוש ובהינתן שאין חסימה אלא מעבר, לא נותר להן על מה להסתכל ומוטב להן, לנודניקיות, שילכו להציק למישהו אחר.

ובאשר ל"לוחמי המעברים": גם בקרב מתנגדי כיבוש (סליחה, ריבונות) רווחת הדעה שהם בסך הכל ילדים תמימים בני 18 שנשלחו על־ידי המדינה לבצע משימה בלתי אפשרית, ולכן אינם אלא קורבנות של המערכת. צר לי, אבל יש לדחות את הטיעון הזה על הסף. החיים בישראל מאלצים בני 18 להכריע בדילמות מוסריות סבוכות: מתי מעט מסרבים לכיבוש, ומוכנים גם לשבת בכלא על סירובם; ולהתייחס ל"לוחמי המעברים" כאל קורבנות עושה עוול לאומץ לבם של הסרבנים. אסור להתבלבל. הם לא קורבנות. הקורבנות הם הפלסטינים. החיילים במחסומים הם כוח כיבוש ועליהם לקחת אחריות על החלטתם.