משפט צבאי לאזרחים | מחסום ווטש

אזרחים במשפט צבאי .

כשהתובע והשופט הם האויב

מדינת ישראל מנהלת שתי מערכות משפט מקבילות:

מדינת ישראל מנהלת שתי מערכות משפט מקבילות: משפט צבאי לפלסטינים תושבי השטחים, ומשפט אזרחי לאזרחים ישראלים, הן בתחום מדינת ישראל והן בהתנחלויות. מאז שנת 2006 אנו עוקבות אחר הדיונים בבתי המשפט הצבאיים, ומדווחות על ההליכים המשפטיים הכוללים מעצרי קטינים, הפללות חסויות ומעצרים מינהליים, שתוקפם מוארך באופן שרירותי  ועל גזרי הדין  שמסתיימים ב 99% מהמקרים בעסקאות טיעון  וקנס.

משפטי הוכחות הם נדירים ביותר משום שרוב העצורים, בעצת סנגוריהם, מעדיפים לצאת בעסקת טיעון ולחסוך זמן מאסר. כאשר כבר יש משפט הוכחות, עומדות זו מול זו עדותו של החייל או השוטר כנגד עדותו של נאשם או אסיר פלסטיני, והשופט מקבל את גרסת החייל.

הדיונים ופסקי הדין בבתי המשפט הצבאיים המציאו מערכת שלמה של מונחים "מכובסים" (שוהה בלתי חוקי, ביטחון האזור, שלום הציבור ועוד רבים) שנשמעים מוכרים ולגיטימיים לאוזניים ישראליות, אך מסתירים משמעות שונה לחלוטין בבתי הדין הצבאיים. כך מטייחים את האפליה המשפטית הנהוגה לגבי הפלסטינים בשטחים הכבושים.

מעצר קטינים   קטינים פלסטינים, בניגוד לקטינים ישראלים, נעצרים לעתים קרובות בשעות הלילה הקטנות, נלקחים מתוך מיטותיהם ליעד שאינו ידוע להוריהם, כשהם אזוקים ומכוסי עיניים. במשך שעות ארוכות מונעים מהם שינה, מונעים מהם אוכל ואף גישה לשירותים, ורק למחרת בבוקר הם מובאים לחקירה בתחנת המשטרה. אחרי החוויה הטראומטית של חקירות במשך שעות ארוכות, בידי חוקר שאינו בהכרח חוקר נוער מוסמך, בלי לפגוש עו"ד, ללא נוכחות של הורה או עובד סוציאלי, מחתימים אותם על הודאות לכאורה בשפה שאינם מבינים, עברית.
גם השחרור טראומטי לא פחות: לרוב משחררים את הקטינים באמצע הלילה באיזשהו מחסום, או באמצע שום מקום, והם צריכים ללכת קילומטרים ברגל לבד, בחושך, מתים מפחד. (מתוך שיחה מקומית, 21/11/2018).

כדי להבין עד כמה היחס לקטינים הפלסטיני רחוק מלהיות מידתי, מספיק לעיין בנתונים שנמסרו לארגון בצלם על ידי שירות בתי הסוהר: בסוף חודש אוגוסט 2020 הוחזקו 153 קטינים פלסטינים כעצירים ואסירים ביטחוניים, בהם שלושה שהוחזקו במעצר מנהלי, חמישה כשב"חים ומספר קטינים שנעצרו לזמן קצר.

זכויות משפטיות של קטין בישראל בהשוואה לזכויות משפטיות של קטין פלסטיני

 

 

בתי המשפט הצבאיים מתיימרים לפעול בשם ההגינות או החוק כאשר הם דנים במשפטים של אוכלוסייה הפלסטינית הכבושה. אולם שתי מערכות המשפט - הצבאית לפלסטינים והאזרחית לאזרחי ישראל ולמתנחלים, נבדלות זו מזו בסעיפים רבים, בחוקיהן, בחומרת גזר הדין, במשך הזמן שניתן לעצור אזרחים בטרם ראו עורכי דין, במשך הזמן שבו מוחזקים עצירים בטרם משפט ובהליכים נוספים.

כיום מתקיימים דיוני בית המשפט הצבאי בתוך מחנה עופר ובמגרש הרוסים בירושלים (כלומר, בתוך ישראל, בניגוד לחוק הבין לאומי), השופטים והתובעים הם קציני צבא לובשי מדים. דיונים רבים נערכים ללא נוכחות בני המשפחה של החשודים והנאשמים (זאת משום שהם אינם יכולים להשיג אישורי כניסה לישראל) ונפגעת זכותם וזכות הציבור כולו לקיום משפט פומבי.

Toggle accordion

מהי "הפרעה לחייל במילוי תפקידו"? 

אבא של קטין ביקש מפעילת מחסוםווטש לתרגם עבורו את כתב האישום שהוגש נגד בנו בן ה-15. וזה האישום:
הקטין השתתף בהפגנה שהתקיימה נגד העברת השגרירות האמריקאית לירושלים. בשלב מסוים החיילים השתמשו באמצעים לפיזור הפגנות. הקטין ברח והסתתר במחסן. החיילים מצאו ועצרו אותו. הוא הובא למעצר בכלא עופר והוגש נגדו כתב אישום. וזאת לשון ההאשמה: "בעצם בריחתו מהחיילים הפריע הנאשם לכוחות הביטחון במילוי תפקידם". כלומר, אסור להתפזר כשמפעילים אמצעים לפיזור המפגינים.

 (מתוך דוח, 26/12/2017)

להמשך קריאה...
Toggle accordion

מהו "קושי ראייתי"

בכתב האישום נגד מ"ד נכתב: "הנאשם הנ"ל ירה בכל כלי ירייה על כל אדם או על כל קבוצה של בני אדם או לכל מקום שבני אדם עשויים להימצא בו."  ועוד:  "הנאשם הנ"ל בא במגע, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת עם אדם שיש יסוד סביר להניח שהוא פועל למען האויב, בין בשירות האויב ובין באופן אחר... במועד שאינו בידיעת התביעה במדויק".

התביעה ניסחה האשמה גורפת מבלי להציג עובדה מוצקה אחת! אין תאריך, אין הגדרת כלי הנשק, אין מיקום, אין שמות, אפילו אין תיאור נזק. התביעה טענה ל "קשיים ראייתיים..." ובכל זאת מ"ד הורשע בעסקת טיעון, על פי הודאתו, כמובן.

"קושי ראייתי" הוא הניסוח הנקוט בידי בית המשפט כדי לא לזכות נאשם, גם אם אין כל הוכחה לאשמתו. אם כך, למה עליו להודות? כי אחרת הוא יהיה עצור עד תום ההליכים, אפילו שנתיים, וגם אז אופי המשפט לא ישתנה. עדיף להודות, לסגור עסקת טיעון ולקבל הקלה.

(מתוך דוח, 18/11/2013)

להמשך קריאה...
Toggle accordion

האם מערכת המשפט הצבאי היא מקור הכנסה למדינת ישראל?

מַלֵינַא! (נמאס לנו), צעקה בכעס האשה הצעירה, אם לנאשם בן 12.5, כשהציעו לה עסקת טיעון הכוללת תשלום של 3,000 ש"ח.
כועסת וכואבת היא יצאה לחצר בית המשפט וסיפרה לנו על מעצר בנה: הם גרים בביר זית. אחרי הלימודים קבוצת ילדים רכבה על סוסים ואז הגיעה המשטרה לעצור אותם. כל הילדים הצליחו לברוח מלבד בנה. לקחו אותו לתחנת המעצר בנימין וכבר בשעות אחר הצהריים המאוחרות הביאו אותו להארכת מעצר במחנה עופר. האישה סיפרה שלילדים אין מקום לשחק ולכן הם נמצאים ברחובות, והחיילים מגיעים באופן קבוע ומייצרים פרובוקציות.
התביעה הציעה עסקת טיעון ותשלום מיידי בסך 3000 ₪ תמורת שחרור הילד. האם צעקה לנוכח כל הפלסטינים במקום, כי הילדים הפלסטינים הם רק מקור להכנסה כספית של ישראל. היא לא מוכנה לקחת בזה חלק ומצדה שיאסרו אותה ואת כל בני משפחתה.
בסופו של דבר נחתמה עסקה: על הילד נגזרו 31 ימי מאסר ותשלום קנסinfo-icon בסך 500 ש"ח. יש לקוות כי יופחתו ימי המעצר והילד יחזור הביתה כעבור שבועיים.

(מתוך דוח, 29/1/17)

להמשך קריאה...
בתי המשפט הצבאיים לפלסטינים - כשהשופט הוא אויבך, למי תתלונן?

שתי מערכות המשפט - הצבאית לפלסטינים והאזרחית לאזרחי ישראל ולמתנחלים, נבדלות זו מזו בסעיפים רבים, בחוקיהן, בחומרת גזר הדין, במשך הזמן שניתן לעצור אזרחים בטרם ראו עורכי דין, במשך הזמן שבו מוחזקים עצירים בטרם משפט ובהליכים נוספים.

כיום מתקיימים דיוני בית המשפט הצבאי בתוך מחנה עופר ובמגרש הרוסים בירושלים (כלומר, בתוך ישראל, בניגוד לחוק הבין לאומי), השופטים והתובעים הם קציני צבא לבושי מדים. דיונים רבים נערכים ללא נוכחות בני המשפחה של החשודים והנאשמים (זאת משום שהם אינם יכולים להשיג אישורי כניסה לישראל) ונפגעת זכותם וזכות הציבור כולו לקיום משפט פומבי.

מעצר מנהלי - עונש ללא משפט  איך אפשר לכלוא אדם למשך שנים בלי שיזכה להליך משפטי הוגן, בלי שהחשדות נגדו יעמדו במבחן משפט צדק ובלי שתעמוד לו הזכות הבסיסית להתגונן מפניהם? התשובה: מעצר מנהלי. המעצרים המנהליים בגדה המערבית מבוצעים בהתאם לצו בדבר הוראות ביטחון (צו צבאי המהווה חקיקה בשטחים). המעצר המנהלי מוגדר כ"מעצר מניעתי" ולכן אין צורך בכתב אישום אלא רק בחשדות מטעם השב"כ.

גם בישראל קיימת סמכות לעצור אדם במעצר מנהלי. סמכות זו, שמקורה בתקנות המנדטוריות הדרקוניות, עוגנה בשנת 1979 ב'חוק סמכויות שעת-חירום'. אלא שמאז קום המדינה קיימת הכרזה על שעת חירום, הכרזה המתחדשת בכל שנה. (מתוך האתר של האגודה לזכויות האזרח).

במקרים של מעצר מנהלי אין שום ביסוס עובדתי למאסר כי אין משפט. דעתו וחתימתו של המפקד הצבאי היא עילה מספקת למעצר של 6 חודשים והארכתו מפעם לפעם.

בין אם הנאשם הפלסטיני נשפט בעסקת טיעון או בהליך ארוך הכולל עדים והוכחות - רוב העצורים נשארים במעצר עד תום ההליכים, כלומר עד מתן פסק הדין. נוהל זה מהווה ענישה לפני הרשעה. העיקרון ש "אדם הוא חף מפשע עד שלא הוכחה אשמתו" לא חל על בתי משפט צבאיים.

 

ארגונים קהילתיים וחברתיים - מחוץ לחוק  האם ניתן לדמיין שחברות בתנועות הנוער בישראל, למשל, תיחשב לפעילות פלילית וכל העוסקים בניהולן יועמדו לדין? אבל כך זה בשטחים: כל התארגנות אזרחית - למטרות חינוך, צדקה, טיפול ביתומים, אחזקת גני ילדים, עזרה לחולים ולמשפחותיהם - מוכרזת מייד כ"התאחדות בלתי מותרת" והפעילים נעצרים ומובאים למשפט. הנה ציטוט של הצהרת התובע בערעור בבית המשפט הצבאי בעופר: "כל הפעילות האזרחית בפלסטין היא פעילות של ארגוני טרור" 

(מתוך דוח, 10/11/2001)

האם יש הוכחות מוצקות לביצוע העבירות?   מערכת המשפט הצבאית מושתת בעיקר על הפללות, מעטים נתפסים בשעת המעשה עצמו והוכחות מוצקות לביצוע העברה הן נדירות. רוב המעצרים מתבצעים על בסיס חקירות שבהן הנחקרים נוקבים  בשמות של שכנים, חברים לכיתה, מכרים וידידים. שיטות החקירה מביאות עצורים לאולמי המשפט אחרי שכבר הודו במעשים המיוחסים להם בחקירות. על בסיס השמות שנפלטים במהלך החקירה, החיילים פולשים בשעות הלילה לבתים בכפרים, שולפים את הגברים והנערים ממיטותיהם ועוצרים אותם. הפלסטינים קוראים לרשימות השמות הללו "רשימות מכולת".

אני רוצה לדעת במה אתם מאשימים אותי?   זכות בסיסית של עציר היא להבין במה הוא מואשם ולהבין את שפת החקירה. בפועל, את סיכום החקירה ואף את ההודאה באשמה, החוקרים כותבים בעברית ולבסוף הנחקר חותם על מסמך הכתוב בשפה שאינו מבין.

מגיע לי עורך דין!   לכל עציר זכות להגנה על ידי עו"ד, אבל השב"כ יכול למנוע ממנו להיפגש עם עורך הדין למשך תקופה של עד 90 יום, וזאת "מסיבות ביטחוניות". 60% מהעצורים מנועים מלפגוש עו"ד בזמן החקירות, התקופה הקשה ביותר של מעצרם. הסניגור של הנאשם רשאי לראות את התיק רק לאחר תום החקירה וגיבוש כתב האישום. לרוב הסניגור אינו רשאי לראות את התיק מכיוון שהוא מכיל "חומר חסוי" כטענת השב"כ.

% 99 מהתביעות מסתיימות בעסקות טיעון. מדוע?   כל נאשם יודע שמעצרו עלול להימשך שנתיים עד לתום ההליכים המשפטיים. משך תקופת המעצר נתון בידי התביעה  וזה גם התמריץ המרכזי של התביע ללחוץ על הנאשם להסכים לעסקת טיעון אשר תקצר משך מעצרו.  לכן, כאשר התובע מציע להקל בעונשו בתנאי שיודה באחד או בכמה מסעיפי כתב האישום, הוא ומודה. כך מסתיימים רוב המשפטים בעסקת טיעון, ללא דיונים משפטיים, שאמורים לכלול הצגת העדויות, הוכחת ההאשמות, חקירת עדים וכדומה.
לתפיסת מערכת המשפט, ככל שאחוז ההודאות גבוה יותר כן נראים ההליכים של בתי המשפט אמינים יותר. נוצר רושם שהמעצרים הרבים שהצבא מבצע, כולם מוצדקים ומבוססים על עבירות ופשעים אמיתיים. כך מעניק בית המשפט לגיטימציה לפעולות הצבא ללא הצדקה משפטית אמיתית.

מה עומד מאחורי מונחים משפטיים מקובלים?   פעילויות אזרחיות רבות של פלסטינים נחשבות לעבירה: פעילות חברתית, פעילות תרבותית או דתית, מוגדרות כפעילויות טרור ולפיכך מוגדרות כעבירה על החוק. בהלימה למציאות זו, התפתחה בבית המשפט הצבאי שפה מיוחדת במינה, שהמונחים המשפטיים בה (כמו "קושי ראייתי", "ביטחון הציבור", "מתוך רצון חופשי", "הפרות סדר", "חקירת צורך" ועוד ועוד) מסתירים משמעות ויישום שונים מאוד מהמוכרים לנו.

אפשר לומר, שהעברית גויסה להצדקת הכיבוש בצו חירום לאומי. הוטל עליה להעניק שם מלטף ומרדים לכל פרקטיקת חנק, לכל שיטת גזל שפותחה והופעלה על האוכלוסייה הכבושה...: הוצאות להורג ללא משפט היו ל'סיכול ממוקד', עינוי של חשודים הוא 'לחץ פיסי מתון', גירוש לכלא עזה הוא 'תיחום מקום מגורים', גזל אדמות פרטיות נהפך ל 'הכרזה על קרקעות מדינה', ענישה קולקטיבית היא 'מינוף אזרחי', ענישה קולקטיבית באמצעות מצור היא 'כתרinfo-icon', או 'סגרinfo-icon', או 'בידול'. כך תרגמנו עוולות הנעשות כבר ארבעים וחמש שנה למעשה מגונה באחד הפרויקטים היפים והמוצלחים ביותר של הציונות: חידוש השפה העברית.       מיכאל ספרד  הארץ  יוני 2011

כשבוחנים את השימוש במונחי המשפט הצבאי לפלסטינים, מתברר שהתפיסה הכוללת היא שכל האזרחים הפלסטינים בגדה הם מסוכנים ואינם זכאים למחות על פגיעה בזכויותיהם, ולא על עוולות וסבל שנגרמים להם עקב פעילויות הכיבוש. לכן יש לדכאם ולסגור אותם מאחורי סורג ובריח בשם שלום הציבור. ומיהו הציבור המאוים? האוכלוסייה היהודית בגדה ובישראל.

העונשים בבתי המשפט הצבאיים

1.  מאסר בפועל (למשך חדשים או שנים)

2.  מאסר על תנאי (למשך חודשים או שנים)

3.  קנסinfo-icon כספי

4.  מניעת קבלת אישורי כניסה לישראל

    גם לאחר שחרור (הרשימה השחורה). עונש זה הוא תוצאה של כל גזר דין אך הוא מוטל על ידי המשטרה ומופעל על פי קריטריונים שקובע מפכ"ל המשטרה: פלסטינים שנשפטו יהיו פגיעים תמיד,
    ובמיוחד כל עוד חל עליהם המאסר על תנאי. בתקופה זו אין סיכוי שיקבלו אישור עבודהinfo-icon או כל אישור אחר בישראל. ענישה זאת נמשכת לעתים קרובות הרבה מעבר לחלות עונש המאסר על תנאי.

אנו מתעדות מה שאנו רואות בבתי המשפט הצבאיים לאזרחי הגדה הפלסטיניים, מדווחות על תוכן הפרוטוקולים של הליכי המשפט, ומוסרות דברים שאמרו לנו פלסטינים המגיעים לשימועים של קרוביהם בבתי המשפט. התיעוד שלנו זמין בישראל ובחו"ל, ואנו מקוות שהמידע העובדתי שאנו מגישות יחוללו שינוי במדיניות הישראלית, ויחשפו את פרקטיקות העיוות וההסתרה של עוולות כיבוש ממושך.

 

קראו עוד במסמך המרתק "צדק של אדונים"