בית איבא, יום א' 1.2.09, אחה"צ
Share:
Observers:
אליקס וו', סוזאן ל' (מדווחת)
Feb-1-2009
|
Afternoon
"לא אכפת לי" הוא ביטוי שנשמע מספר פעמים היום. האם זה משהו באוויר? לנגר פלסטיני, שרק מבקש להתקדם במלאכתו, "לא אכפת מהבחירות". תגובתו של חייל מילואים לתוצאות תחרות הטניס הפתוחה באוסטרליה מעוררת תשובה דומה, יותר מובנת, (למי אכפת הטניס?). מאידך, חייל מילואים אחר, שמתעקש להיכנס לויכוח על עזה, מראה עד כמה אכפת לו וכמה שהוא מעריך את החיים של (ישראלי) יחיד לעומת חיים של (ילדים) רבים, שהם במקרה פלסטינים. ברור, שברמה מסוימת, הדאגה או חוסר הדאגה קשורה לעניין שיש בזולת, שמראה או על אדישות גמורה למה שקורה בעולם או על איזו שהיא יכולת להשתתף בסבלו של הזולת. באותו הזמן, יש תחושה שקיימים רגשות מסוימים, שהם מעורפלים, אך בלתי נעימים, המתאפיינים בקדרות או בכך ששום דבר איננו מחובב, ושהם מבוססים על פחד או חרדה, שמתנסים בהם בציפייה לאיזה שהיא פורענות בלתי מוגדרת. תחושה זו משותפת לכובש ולנכבש.
14:30 בית איבא
בגשם החורפי נראים סטודנטים הנושאים בידיהם ערמות ספרי לימוד, גברים המחזירים את חגורותיהם למכנסיים, מכניסים בהם זנבות של חולצות, קושרים נעליהם או לובשים בחזרה את הסוודרים – כולם בתור ארוך של 30-40 סטודנטים, בקרוסלה יחידה; נוספים עליהם חיילת מ"צ זועקת ומפקד, שמורה לנו מה מותר לנו ומה אסור לנו לעשות (אל תדברו אל החיילים; שאלו אותי); כל אלו תורמים, יותר מתמיד, להדגמה של מהותו של הכיבוש. העדות מכריעה: החייל שעומד ליד התור המהיר איננו יודע מה לעשות בגברים הרבים שעוברים; הוא מתבונן ארוכות בתעודות הזהות שלהם, ללא הבנה (או שלא איכפת לו). נציג המת"ק מגיע לעזרתו ואומר לו מה עליו לעשות. לאחר מכן הוא עוזב את החייל הזה ואת בית איבא.
בתור המהיר, אין בודקים את הסטודנטיות כלל, אלא רק בודקים את הגברים, מבוגרים כצעירים. בשטח בדיקת הרכב, יש בדיקה שטחית ולא שיטתית של התנועה המועטה שעוברת בשני הכיוונים.
14:30 בית איבא
בגשם החורפי נראים סטודנטים הנושאים בידיהם ערמות ספרי לימוד, גברים המחזירים את חגורותיהם למכנסיים, מכניסים בהם זנבות של חולצות, קושרים נעליהם או לובשים בחזרה את הסוודרים – כולם בתור ארוך של 30-40 סטודנטים, בקרוסלה יחידה; נוספים עליהם חיילת מ"צ זועקת ומפקד, שמורה לנו מה מותר לנו ומה אסור לנו לעשות (אל תדברו אל החיילים; שאלו אותי); כל אלו תורמים, יותר מתמיד, להדגמה של מהותו של הכיבוש. העדות מכריעה: החייל שעומד ליד התור המהיר איננו יודע מה לעשות בגברים הרבים שעוברים; הוא מתבונן ארוכות בתעודות הזהות שלהם, ללא הבנה (או שלא איכפת לו). נציג המת"ק מגיע לעזרתו ואומר לו מה עליו לעשות. לאחר מכן הוא עוזב את החייל הזה ואת בית איבא.
בתור המהיר, אין בודקים את הסטודנטיות כלל, אלא רק בודקים את הגברים, מבוגרים כצעירים. בשטח בדיקת הרכב, יש בדיקה שטחית ולא שיטתית של התנועה המועטה שעוברת בשני הכיוונים.