מת"ק עציון, יום א' 16.11.08, אחה"צ

מת"ק עציון, 15:30: כ-20 אנשים ממתינים לכרטיסים מגנטים. הם אומרים שהם מחכים מ-5 בבוקר. לדבריהם, ב-08:00 חולקו כ-75 מספרים וההתקדמות איטית. ואכן, במשך כחצי שעה מאז הגעתנו, לא קרה דבר, איש לא הוכנס מעבר לקרוסלות. זאת למרות שלטענת גבר שיצא מאולם החלונות כשהוא זורח כי תאוותו – הכרטיס המגנטי – בידו, בישר שכבר לא נותרו הרבה אנשים בפנים, רק 7. הפגנו את נוכחותנו,החלפנו מספר מלים עם החייל האחראי על פתיחת הקרוסלות, ולפתע הוא הכניס את כל בעלי המספרים שנותרו באולם ההמתנה. הוא התעלם מן העובדה שלאחד הגברים היה מה שבברור היה מספר ישן ולא תקף ואף הבטיח שבמידה ועד לשעת סגירת המת"ק יצליחו לטפל בכל אלה שהוכנסו זה עתה, הוא גם יאפשר כניסה ל-4 הנותרים שאין ברשותם מספרים. הצענו להם בעוד כמחצית השעה לברר עם מי מהיוצאים כמה אנשים נותרו בפנים ולאור זה לשקול אם כדאי להם להמשיך להמתין.

מחסום בית לחם, 16:30: הרבה מאד אנשים בתור (בעצם שני תורים, שכן השומרים דורשים עמידה בשתי שורות), והוא מגיע עד לכביש. פילסנו דרכנו לעבר האולם, נתקבלנו בצוננים ע"י השומרים אבל לא גורשנו ואפילו הותר לנו לצלם את התורים בתוך האולם. 5 עמדות פעלו והמעבר היה מהיר מאד. תוך מחצית השעה, למרות שבמשכה עשרות אנשים הצטרפו לתור, לא נותר איש מחוץ לאולם וכל הקהל הגדול עבר לבית לחם. בסופו של דבר, השומרים התלוצצו בנועם עם הפלסטינים וגם עמנו.