דרום הר חברון, יום ש' 25.10.08, בוקר

Observers: 
עפרה
25/10/2008
|
Morning

8:00 – 14:00

בתאריך 25.10.08 התקיים מסיק באזור כארמה ובית עמרה (דרום הר חברון) בשיתוף תאעיו"ש, ארגון לוחמים לשלום ומשפחות פלסטיניות.

רכב עם 10 מוסקים יצא מב"ש. המוסקים הגיעו לחלקה הנמצאת בין ההתנחלות עותניאל והגבעה עליה נבנתה השכונה החדשה (ריקה ברובה הגדול) של ההתנחלות. לפני מספר ימים התרחש עימות בין חיילים שהגיעו לאבטח את המשפחה הפלסטינית במסיק, ובין מתנחלים מהמקום. הפלסטינים המשיכו באותו יום לעבוד עד הערב אולם לא סיימו למסוק את כל העצים בחלקה.

בסביבות השעה 10:00 הגענו לחלקה. בדרכנו פגשנו את אחד מחיילי הצנחנים שהיה בעמדת התצפית. הסברנו לו שאנחנו הולכים למסוק ונתנו לו את מספר הנייד שלנו.

שניות לאחר הגיענו לשטח המסיק הגיע החייל בריצה, היסטרי ולחוץ וטען שאסור לנו לעבוד בחלקה. הסברנו שמדובר בחלקה בבעלות המשפחה ומכאן שאין איסור לשהייה במקום אלא אם כן קיים צו שטח צבאי סגורinfo-icon. החייל נראה מבולבל מאוד. מפקדו לא ענה לו (הוא בתפילה בבית הכנסת, כך אמר לו חברו), והוא כל הזמן הסתובב חסר אונים והתלונן על כך שאינו יודע מה הפקודה ומה הוא אמור לעשות. לאחר מספר דקות של מסיק הגיע למקום רבש"צ הישוב. מיד החל לנסות לגרש את המשפחה ואותנו בצעקות, ותוך כדי דחיפה ודריכה על הזיתים שנקטפו. הרבש"צ איים שכולנו ניעצר ע"י המשטרה. (כמובן שאין לו שום סמכות לגרש או לקבוע למי מותר להיות , איפה ומתי).

מספר מתנחלים, חלקם חמושים הגיעו למקום וחיממו את האווירה שגם ככה כבר הייתה מתוחה מאוד. המתנחלים הסתובבו בין הפלסטינים ונראה היה שעוד רגע קט המכות יחלו.

כל אותה העת יוצר הרבש"צ עוד ועוד לחץ, לא מפסיק לצעוק ולאיים ומנסה לדחוף ולהפחיד את הפלסטינים.

באותם רגעים יצרתי קשר עם משטרת חברון וביקשתי שיבואו לפני שיפרוץ עימות אלים פיזית. התרחשות זאת לוקחת בערך 20 -25 דקות כשכל הזמן אנחנו מנסים להרגיע ולנסות לדבר אל ההגיון של הרבש"צ שירגיע את הרוחות במקום לחמם אותם ושישים לב לבחורים הצעירים שמתרכזים במקום.

שני החיילים המאבטחים היו לחוצים מאוד ולא ידעו מה לעשות: הרבש"צ צועק עליהם מצד אחד שיגרשו אותנו, ואנחנו ממשיכים לומר שאנחנו נלך רק במקרה שיש צו.

אחרי 25 דקות בערך הגיע קצין נוסף, סמג"ד דוכיפת (הגדוד הנמצא בבסיס הסמוך להתנחלות) – שרון. הקצין היה רגוע אולם שוב התנהג כשפוט של הרבש"צ. התקשה להיות סמכותי, להפעיל שיקול דעת ולהרגיע את הרוחות. הוא דרש שאנחנו נתרחק ונבצע הפרדת כוחות עד הגיע הצו למקום. כיוון שסיימנו את מסיק העצים באזור זה עלינו מעט במעלה הגבעה. הפלסטינים רצו להמשיך את המסיק מעברו השני של הכביש, במורד הגבעה, אולם לבקשתנו החליטו להמתין.

בשלב הזה ברור היה שהמסיק לא יימשך אולם לא רצינו להתקפל ובכל זאת להפגין נחישות ליד הרבש"צ שמסובב את כולם על האצבע. הסימביוזה בין המתנחלים הלוחשים על אוזניהם של החיילים המבולבלים, והחיילים עצמם, בלטה מאוד. בשלב הזה הגיעו למקום עוד כוחות של משטרה וצבא. הגיע קצין בדרגת רב סרן (כנראה מהמת"ק, שסירב לדבר עם ישראלים ושוחח עם הפלסטינים. (להבנתי אמר להם שאסור להם לעבוד בשבת ועליהם לתאם כל הגעה לשטח. הפלסטינים כמובן שמסרבים לקבל הגדרת מצב זו ואינם מוכנים לבקש אישור על מנת להגיע לאדמתם). הוא סירב בכל תוקף לשוחח עימי והיה מוכן לדבר רק עם בעל האדמה (וזאת כמובן לאחר שהגדיר את מקומו בהירארכיה ולקח את תעודתו של בעל האדמה לבדיקה).

בשעה זו כבר היו במקום עשרות חיילים, כמה קצינים בדרגות רב סרן ושוטרים ממשטרת חברון וכולם, ללא יוצא מן הכלל, רוקדים על פי החליל של הרבש"צ שממשיך במסכת הצעקות, צורח עליהם ותובע מהם לגרש אותנו. לאחר כמה דקות הראו לנו השוטרים צו שטח צבאי סגור (חתום ע"י סא"ל ולא אל"מ) ודרשו את יציאתנו.

לאט לאט פינינו את האזור חצי מרוצים (חלק מהעצים הספקנו למסוק) וחצי מבואסים (לעצים רבים לא הגענו ושוב הוכח שמי שהכי חזק בשטח הם המתנחלים האגרסיביים).

כשבכול מטר שאנחנו חוזרים אחורה מתקדמים המתנחלים מטר קדימה בתחושת ניצחון וכיבוש מחודש.

סיימנו בשתיית תה בבית אחת המשפחות והצטרפנו לקבוצה הגדולה שעבדה מצידה השני של ההתנחלות.

האירוע כולו תועד במצלמת וידיאו והחומר הועבר לבצלם.

במהלך הזמן הזה התבצע מסיק יעיל של 50 ישראלים וכמה משפחות פלסטיניות סמוך לכביש 60 מתחת להתנחלות עותניאל (באזור הצפון מערבי) וליד הגבעה של הבסיס.

הקבוצה כולה התקבצה לארוחת צהריים משותפת תחת עצי הזית.