בקעת הירדן, ליווי רועים
ליווינו את העדר של פ', מסמרה
סמרה שוכנת במפגש בין גבעות. בראש הגבעה המזרחית נמצא מחנה צבאי, אום זוקא, ובהמשכה צפונה יש מאחז לא חוקי של אורי המוכר לנו מזה 5 שנים. משפחה עם נערי גבעות. לרועים מסמרה היה גם אזור מרעה חופשי עד שבא המאחז והתחיל לגדר סביבו ולהקטין אותו. הגדר צמודה לכביש שנמשך מהבסיס לאזור המאחז ויורד עד כביש 90. המתנחלים החדשים טוענים שהכביש הוא הגבול שעד אליו יכולים להגיע הרועים. לצורך הגעה לכביש הרועים זקוקים לעזרתנו, ובלעדינו הם לא מגיעים לרעות שם, באזור זה עדין יש עשב יבש וטוב למאכל.
ממערב לסמרה, מעבר לכביש, נמצא המחנה הראשי של גדוד כפיר. בצידו הדרומי יש לרועים שטח מרעה ואף טאבו על החלקות שלהם.
השטח שלהם נקי ומסודר לתפארת. הם אנשים נפלאים. חג' ואשתו ושלושת בניהם, שלכל אחד מהם משפחה גדולה משלו. בתקופת החום והלימודים הנשים והילדים נמצאים בעיירה טובאס.
כך יצאנו לרעות במעלה הגבעות. בעודנו במרעה ליד הכביש, הגיע המתנחל אורי לעשות סיבוב, ואז הגיעו אחרים לעשות סיבוב. בהמשך הגיע ברגל אב (מתנחל) עם בנו. האב פתח בשיחה שהתארכה עד שהגעתי לקצה גבול יכולתי לספוג את השקרים. המלווה שאיתי, בעל אופי בודהיסטי, היה מוכן לספוג הכל העיקר שיהיה שקט ושהמתנחלים לא יכנסו בעדר עם הטרקטורונים. אני קצת פחות סבלנית לשמוע שקרים.
עזרי: אני גר ביצהר, לקחתי חודש להסתובב בשטח ולראות את התפתחות האזורים השונים. יש לי צילומים באתר שמוכיחים כי הרשות הפלסטינית בעזרת הרועים מספחת לעצמה עוד ועוד שטחים. ידה ידה..... ממשיך לדבר וכשהמלווה מנסה לעצור את הדיבור שלו ולהגיד שהכי חשוב זה להיות בן אדם, ולהבין שיש להם (למתנחלים) ללמוד המון מהרועים וכו', ההוא חותך אותו ומדבר "ברזולוציות אחרות" ואז כל אחד והרזולוציות שלו עד שאני אומרת לו - אם היית מחליף את השמות הייתי יכולה לקבל את הסיפור שלך... כלומר איפה שאמרת פלסטינים היית אומר מתנחלים ולהיפך היה בסיפור רגע של אמת. אבל הסיפור שלך כולו שקר וכזב. ואתה בתור תושב התנחלות יצהר אין לך שום זכות לדבר על פלסטינים שזורקים אבנים ועוברים גבול.... ואז הוא לקח את הרגלים שלו והלך משם.
אחריו בא מתנחל על טרקטורון, רוצה לדעת למה צילמתי אותו. אמרתי שמותר לצלם. "לפני שאתה מבריח את העדר ואולי אהיה עסוקה במשהו אחר." אמר בתמימות: אנחנו מבריחים את העדר? והמשיך להיתמם בלי להתבייש. המלווה שוב הקשיב לו בסבלנות אבל אצלי היא פקעה כאשר ציין שהפלסטינים הם לא חוקיים ואילו הוא חוקי. תשאלי את הצבא. אני אביא לך את הצבא תשאלי אותו. אמרתי - יאללה תביא את הצבא אבל הוא חזר בו מכיוון שלא רצה להפריע להם. וכו'.
כל אותו זמן פ' עומד במרחק כדי לא להיות בתוך המחלוקת.
בינינו (המלווה ואני ואתן), מה שחשוב בעיני לדעת איך לפעול. מה נכון לנו לעשות. הרועים הם אלו שנשארים כאן לאחר שאנחנו הולכים. האם חילופי האשמות בינינו לבין המתנחלים רק מגבירים את המתח בין הרועים למתנחלים. המלווה חושב שכן (הוא מלווה את הקהילה הזאת שנים רבות) ובעיקרון הוא מוכן לדבר ולהקשיב כל זמן שהשקט נשמר. ובנוסף, דברים מעניינים יכולים לצמוח מתוך שיחה רגועה. ואולי הוא צודק ואני טועה, אבל יש גבול כמה אוכל לשמוע ולשתוק.
ככה חזרתי הביתה. חידה.
בהמשך כתב לי המלווה הודעה: אני מודד את הדברים במושגים של תוצאות. האם הוויכוח עם המתנחל יביא איזושהי תועלת, מלבד פריקת רגשות הכעס שלי? או נזק? ואני לא שולל רוגז. כי לפעמים הוא יכול גם להיות לתועלת. השאלה אם זה המצב.
אני חושבת: א. כשמדברים שניים, צריך לתת לשני לדבר ולא רק להשמיע (כמו שהתנהג המתנחל). ב. יש להציג עובדות נכונות ולא להמציא סיפורים. ג. חשוב לדבר עם המתנחלים, כך הם ידעו שרואים ויודעים מה הם עושים ושלא יוכלו לרמות את כולם.
