קלנדיה - בוקר רמדאן רגוע
רגע לפני חג הפסח ולאחר תחילת הרמדאן חזרנו לקלנדיה. למודות נסיון בנוגע לקשיי החניה בצד הישראלי, ולאור נסיונן של חברותינו, עברנו בנסיעה את המחסום וחנינו בחניה בתשלום בצד הפלסטיני.
הגענו בסביבות 6:20. קיבל את פנינו בוקר רגוע ביותר. אנשים מגיעים כל הזמן ונכנסים ללא כל עיכובים. הכניסה המערבית לסלאלום היתה סגורה כל הזמן, אך שתי האחרות היו פתוחות באופן רצוף וכל הזמן דלק מעליהן האור הירוק. על קירות המתכת של הסלאלום נתלו שלטי ברכה לרגל חודש הרמדאן, אך לא היה שלט על המחסום מבחוץ וגם לא תאורה על הגשר, כפי שראינו בתקופת כריסטמס.
בסמוך לכניסה המזרחית ישב כרגיל הקבצן, ולרגל הרמדאן נתנו לו 10 שקלים וברכנו ברמדאן כרים. בסמוך ניצב דוכן ועליו מסכות. רוב הזמן הדוכן לא היה מאוייש. מי שהיה צריך מסכה השאיר כסף ולקח.
על העמודים נתלו שלטים המציעים את שירותיו של משרד ברמאללה. הם מטפלים בהסרת מניעה בטחונית, פיצויי פיטורים, עניינים מול בתי המשפט בישראל ובעופר ועוד.
אבו רמזי ידידנו מוכר הבייגלה לא נמצא. ברמדאן איננו מגיע בבקרים כי איש לא קונה בייגלה בבוקר של יום צום. גם הדוכן שמוכר כל מיני דברי מאכל, כולל טיגון פלאפל, כרובית וציפס במקום, אינו מגיע ברמדאן. המדרכה וגם הזולה ריקות בבוקר של רמדאן.
הקיוסק היה סגור ונפתח רק בשבע, ממש לפני שעזבנו. לא מוכרים תה וקפה, אלא רק חטיפים ודברי מתיקה ארוזים שאנשים (מעטים) קונים כנראה כדי שיהיה להם לנשנש בזמן שבירת הצום ועד שיגיעו הביתה לאיפטאר.
הסימנים מסביב לעומת זאת מעידים על מסחר ער שמתנהל כאן אחה"צ, כאשר אנשים חוזרים מהעבודה ומצטיידים לקראת הערב. גם במתחם המחסום, ליד הכניסה להולכי רגל מכיוון ירושלים, בסמוך למחסום הישן, וגם בצד הפלסטיני יש הרבה ארגזי קרטון של פירות וירקות. בתוך מתחם המחסום הכל נקי. מעבר לו, ליד הכביש, האשפה מתגלגלת. למרות שגם זה שטח באחריות עיריית ירושלים, שאף מגיעה מעת לעת לרשום דוחות ולהרוס דוכנים, אך לא כדי לנקות...
כפי שדיווחנו בעבר, מתחם המחסום כולו מגודר בגדרות ברזל בצבע כחול. מצד מזרח יש כניסה לכלי רכב אל חניה גדולה, אך רק מוניות והמיניבוסים של התחבורה הציבורית מורשים להיכנס לכאן. הולכי הרגל נכנסים על המדרכה וגם דרך הרמפה שמעליה. יש שער בגדר הכחולה בצד הצפון מערבי הקרוב יותר לקלנדיה, אך מזה זמן רב השער נעול. למה? מי יודע... האנשים שמגיעים מכיוון קלנדיה נאלצים להקיף את כל החניה הריקה והנטושה כדי להיכנס מצד מזרח.
כדי לחסוך לעצמם את ההליכה ניסרו האנשים את הגדר התחתונה והיו עוברים מתחת ליד השער הנעול, במקום שבו הבטונדה שבבסיס משופעת כלפי מטה ונוצר חלל שניתן לעבור דרכו. לפני כמה חודשים הצבא חסם את החלל הזה ע"י רלסים שרותכו אל הגדרות. אז כעת אנשים עוברים דרך השלבים בגדר, וכדי שיהיה נוח לעבור גם עיקמו את השלבים והרחיבו את המעבר. פסח מתקרב ונזכרנו "כמה שנאמר" בדברי הכתוב "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". פעם זה היה אנחנו מול פרעה, והיום נראה שאנחנו הפכנו כבר מזמן לפרעה...
הפתעה נעימה חיכתה לנו דווקא מצד חומת הבטון שבשולי הכביש המוליך למחסום. החומה נוקתה משלטי פרסום למיניהם וצוייר לכל אורכה ציור קיר. שאלנו ונאמר לנו שאמנים פלסטינים ציירו את הציור. הניגוד בין הציור הפסטורלי לנעשה מסביב זועק לשמיים...
מן הצד השני, בסמוך למחסום, השלימו כנראה את החלק הראשון של העבודות על השיקוע, וכעת האזור נסגר בחומת בטון.
מימין לזה נמצאת הרמפה שבה הסככה והמסלולים מהם נכנסים הגברים ההולכים לתפילה באלאקצה בימי ששי של הרמדאן, ואז הבודקות שבקצה מאויישות בחיילים עם טאבלטים או חיבור אחר למחשב (כדי לבדוק שלא נכנסים מנועים). הנשים נכנסות במעברים זמניים בסמוך למחסום הרכב, שאינו פעיל בשעות האלה.
קצת אחרי שבע נכנסנו ועברנו לצד הישראלי תוך כמה דקות ללא כל עיכובים. רגע לפני שחזרנו אל הרכב בצד הפלסטיני עליתי על הגשר כדי לצלם את העבודות המתקדמות בקצה הזה של השיקוע, ובאזור שדה התעופה לשעבר. שם סללו והציבו בודקות ונראה שזה הולך לשמש את התחבורה הציבורית.
חזרנו לירושלים דרך מחסום חיזמה. בזכות העובדה שאצלנו כבר החלה חופשת בתי הספר ותיכף מגיע חג הפסח, התנועה של המתנחלים לכיוון ירושלים דלילה יחסית, וגם בירושלים הפקקים קצרים מהרגיל.
