מכתב פתוח לראש השב"כ

זועזעתי מהידיעות שהתפרסמו באמצעי התקשורת, כולל ב"וושינגטון פוסט", על שימוש של השב" בתוכנת זיהוי פנים, לזיהוי פלסטינים המצויים תחת כיבוש. לאחר שהתעשתתי, החלטתי לפנות אליך ולתת לך מרצון את פרטי האישיים, לפחות את אלה שאני יודעת (בשב"כ כנראה יודעים יותר). חשבתי: אם אין לכם את כל פרטי, למה שלא אסייע לכם בהתנדבות ובהתכוונות, כי הרי אתם פועלים למען ביטחון ישראל, שהוא גם ביטחוני אני.

אנירעיה ירון־כרמיאלי,   בת 82 וכמה חודשים (אתם אוהבים דיוק בפרטים, לא?), פעילה בארגון לזכויות אדם "מחסום ווטש" זה 18 שנה, וקצת פחות מכך דוברת הארגון. כבר שנים שאנו הולכות למחסומים, גדולים כקטנים, לשערים החקלאיים, ללוות רועים בבקעת הירדן, לדרום הר חברון ולבתי המשפט.

הארגון הוקם מתוך מחאה על התנהלות מדינת ישראל כלפי העם הנמצא תחת כיבושה. שלוש מחברותי טיילו יום אחד בירושלים, ראו תור ענקי, והסתקרנו לראות מה התור הזה. אז הן גילו מחסום, שהוקם בצורה ארעית ביותר, שבודקים בו את כל הנכנסים לירושלים. מאז הכל היסטוריה.

כ–21 שנה אנחנו בשטח. ארגון לזכויות אדם. לזכויות אנשים שאינם יכולים לממש את זכויותיהם הבסיסיות ביותר. מעבר מכפר לעיר מחוז, הליכה למרפאה, לאוניברסיטה, הכל תחת עינו של האח הגדול. עכשיו מתברר לנו, שעינינו, כמו בסמל של מחסום ווטש, לא היתה די גדולה. כי האח הגדול רצה יותר, וזה שנתיים שהוא מפעיל תוכנה לזיהוי פנים של פלסטינים.

אחזור למקצת הפרטים עלי, שאולי אינם בתוכנה שלכם: אני ילידת קיבוץ גניגר, אי שם בעמק יזרעאל. אבי, אליהו כרמיאלי, איש העלייה השנייה, הגיע לארץ ב–1912, והתגלגל במקומות שונים בחפשו ממה להתפרנס. באחד המקומות שהגיע אליהם, מנחמיה, שאז קראו לה בשם מלחמיה, התבקש ראש ועד היישוב בידי הבריטים לאסוף את כל כלי הנשק. לאבי היה רובה קרבין, והוא לא רצה להיפרד ממנו, ולכן נאלץ לעזוב את מקום מושבו ועבר ליבניאל.

מקרה נוסף אירע כבר בגניגר. ב"השבת השחורה" הגיעו הבריטים לחפש נשק. אבי, כביטחוניסט, שם את כיסאו מעל לפתח של הבור שבו היה טמון הנשק. הבריטים לא גילו את הנשק החבוי. כלומר, בתחכום של איש ההגנה הצליח אבי להערים על הבריטים. כלומר, כבתו, אני מזהה מאפיינים ביטחונייים באישיותו ובעברו.

אני עצמי שירתתי בצבא, והאלופים חיים בר־לב ומשה פלד היו נותנים לי טרמפ בסופי שבוע לגניגר. שירתתי בשנת שירות בכפר עזה, ובעקבות בן זוגי, צבי ז"ל, היינו בשליחויות של "נתיב" ו"קרן היסוד" בדרום אמריקה. אם אתם זקוקים לפרטים נוספים עלי, הטלפון שלי יימצא במקום שבו יתפרסם המאמר. בכל זאת טיפה פרטיות מגיעה לי, לא?

אגב, אם יש לכם פרטים נוספים עלי, אשמח אם תעבירו לי.

הכותבת היא דוברת "מחסום ווטש"