יש גם פטריוטים חילוניים
בתגובה על "כיפה שקולה" מאת אבי שילון ("הארץ", 23.12)
אבי שילון מתאר את הדתיים הלאומיים כיורשיהם של הקיבוצניקים — אנשים איכותיים, שהתחנכו על האסכולה הקלסית של "המזרחי", המוכנים להגן על ביטחונה של ישראל, בעוד החילונים אינם מוכנים לשרת את המדינה. בלי להתייחס אישית ליוסי ויורם כהן ולרוני אלשיך, שאיננו יודעים עדיין איך יתפקדו במשרותיהם הביטחוניות הבכירות, תיאור זה מתעלם מכל השינויים שחלו במדינה ובתפקידיהם של חיילי צה"ל בחמישים השנים האחרונות.
אותם קיבוצניקים נלחמו נגד צבאות, ואילו עיקר עיסוקו של הצבא כיום אינו בשמירה על ביטחון ישראל, אלא בתחזוקת הכיבוש, בדיכוי אוכלוסייה אזרחית, בסיוע להרחבת ההתנחלויות ובגזל אדמות. אולי אותם חילונים אינם פחות פטריוטים מן הדתיים הלאומיים, אבל סולדים מ"נוהל אלמנה", מ"נוהל שכן
" וגם מ"לייצר תחושת נרדפות" בקרב אזרחים? אולי ההפרדה בין אנשים לבין אדמתם לטובת ההתנחלויות בזויה בעיניהם? אולי גם אותם שאינם שוברים שתיקה, לא מתלהבים לסייע בנישול הנתינים מבתיהם ומאדמתם, ולכן הם משאירים את המלאכה הזאת, שאינה מיועדת לשמירה על ביטחון המדינה, בידי חובשי הכיפות ה"איכותיים".
הדתיים הלאומיים של היום אינם חניכי "המזרחי" היונית של זרח ורהפטיג ויוסף בורג, אלא חניכיהם של אלה שקראו להנרי קיסינג'ר "יהודון", כדי למנוע שלום עם מצרים, משיחי ארץ ישראל השלמה, שמשמעה מדינת אפרטהייד מצורעת, על כל השלכותיה הלאומיות, הבינלאומיות, המוסריות והביטחוניות.
שילון גם מזלזל בחששות מפני התיאוקרטיזציה בצבא. תמהתני, האם לא קרא שילון את הדף הקרבי של עופר וינטר, מח"ט גבעתי, שבו הוא יוצא לקרב "נגד האויב המנאץ את שמך"? האם לא ידוע לו שאת רוב תפקידי חיל החינוך תופסת עתה הרבנות הצבאית? ומה לגבי "קול באשה ערווה" וטקס "הפרשת חלה"? ועוד היד נטויה.
ציונה שניר, הרצליה