לילדה של כולנו קוראים סוג'וד - רשמים ממשמרות מחסום ווטש דרום הר חברון, יוני 2021 | Machsomwatch
אורנית, מהצד הזה של הגדר

לילדה של כולנו קוראים סוג'וד - רשמים ממשמרות מחסום ווטש דרום הר חברון, יוני 2021

לילדה של כולנו קוראים סוג'וד - רשמים ממשמרות מחסום ווטש דרום הר חברון, יוני 2021

Friday, 2 July, 2021
source: 
עיתון הארץ
author: 
גליה עוז

סוּג'וּד בת 12, והיא מספרת למצלמה בענייניות על אדם שהתקרב עם רכבו באופן מאיים אליה ואל חבריה בשעה שהלכו ברגל לבית הספר בכפר הסמוך, א־תוואני, בדרום הר חברון. כשהיתה בת שש היא הותקפה על ידי רעולי פנים ונפצעה בראשה. היא נשאלת אם היא עדיין חושבת על מה שקרה אז, ועונה: לפעמים. לא תמיד.

תיעוד הפציעה של סוג'וד בהיותה בת 6

ווידאו קצרצר שבו סוג'וד מספרת על האירוע 

ראש הממשלה הנאשם בפלילים הודח ומפגיני בלפור התקפלו, אבל סוג'וד עדיין מחכה לנו שנניף בשמה דגל שחור. מתנדבות של מחסום ווטש הזמינו אותי לאזור מגוריה לראות את העוולה האקטואלית ביותר — מחסומי בטון שהוצבו במהלך מבצע "שומר החומות" בכניסה לא־תוואני. הצבא לא הסתפק בכך, ושלח דחפור D-9 שהוציא מכלל שימוש את דרך העפר המשובשת ממילא. א־תוואני הוא חלק מקבוצת כפרים שתושביהם מותקפים לאחרונה בעידודו הפעיל של הצבא. בשבת שעברה (26.6) הציתו מתנחלים מבנה חקלאי ופצעו אדם בראשו. הפורעים השתוללו באין מפריע, וצולמו כשהם נערכים לעזוב את השטח במיניבוס שהמתין להם. סרטון מתעד אותם משליכים אבנים על תושבי הכפר ואת חיילי צה"ל עומדים לידם באפס מעשה. שלא כמו תוקפיה של סוג'וד, אלה כבר לא רעולי פנים. חלקם לבושים בחולצות לבנות, כנוטלים חלק באיזה עונג שבת מפלצתי.

כל זה ידוע ומוכר, וגם בסיפור של סוג'וד, שאִתה נפגשתי בביקורי, אין כל חידוש. ובכל זאת, היא הילדה של כולנו. צה"ל מלווה מאז 2004 את ילדי הכפרים לבית הספר בא־תוואני כדי להגן עליהם מתקיפות של מתנחלי חוות מעון. כשהחיילים מתרשלים בשמירה, הילדה מאוימת ומותקפת. כאשר הם מאחרים, היא מפספסת שיעור.

בשנות ה–70 החליטה המדינה כי אזור מגוריה הוא שטח אש, וב–1999 גורשו התושבים מבתיהם. הם הוחזרו רק בהוראת בג"ץ, אך עד היום המדינה מסרבת לחבר את הכפרים לחשמל ומבצעת מדי יום פשע מלחמה כשהיא מונעת מסוג'וד גישה למים, שהיא זכות יסוד העומדת גם למתיישבים לא חוקיים. אבא שלה נאלץ לנסוע מדי יום בטרקטור עם נגרר כדי להביא מכלי מיםinfo-icon, שעה וחצי לכל כיוון, כי הדרך הקצרה נחסמה בפניו על ידי מתנחלי מעון. זו אותה דרך עצמה שחסומה בפני הבת שלו ומאלצת אותה לצעוד ברגל קילומטרים רבים ביום. לנגד עיניה יקומו עוד מאחזים בלתי חוקיים שיד נעלמה תחבר אותם בן־לילה לתשתיות. ואסור יהיה לה למחות. בחודש ינואר ירה חייל בצעיר בכפר סמוך ופצע אותו קשה, במהלך ניסיון של הצבא להחרים גנרטור. על פי דיווחים, הצעיר ניסה לחטוף את הגנרטור, כבשת הרש שלו, מידי החייל.

גם השפה מופקעת מסוג'וד, המושגים והשמות. לאורך הדרך ממחסום מיתר אפשר לראות שלטי דרך גדולים הנושאים את השמות כרמל, מעון, סוסיא, אביגיל. מאחזים שבהם מתגוררים מאות אנשים מתחזים לערים גדולות. אבל עשרות אלפי התושבים של הערים יטא ודאהריה, שבתיהם פזורים מול הנוסע לכל מלוא העין, כאילו לא מתגוררים בשום מקום. אם להאמין לשילוט, הטרנספר כבר התרחש.

לסוג'וד אין אחיזה בעתיד, ואילו ילדותה נגזלת ממנה, לא רק בכוח האלימות המופעלת נגדה אלא גם בסירוב המתמיד שלנו להביט בה. בעיניים ישראליות היא אף פעם לא תהיה יחידה במינה, חמודה, זוהרת. המקרה של איאד אל-חלאק סדק לרגע את חומת האדישות — הוא היה בעל צרכים מיוחדים, ילד מגודל — אבל החמלה היא בהכרח שמיכה קצרה מדי. אפשר לטעון שזה המרחק הטבעי בין אדם לילדיו של האויב. אבל סוג'וד איננה אויב אלא נתינה חסרת זכויות. של כולנו. והאמת היא, ששום סנקציה לא מאיימת על מי שמבצע פשעים נגדה. "כשהפשעים נֶעֱרָמִים", כתב ברטולט ברכט, "הם נעשים בלתי־נראים". זאת השחיתות התהומית, שלעומתה מחווירים תיקי האלפים של נתניהו.

פורסם ב"הארץ", 2.7.21