מחסום טורה: הרמזור מתחלף לירוק בגלל הצעקות
יצאנו למשמרת חמה במיוחד: 40 מעלות צלזיוס ורמדאן.
חנינו מול אחת הפרצות בגדר ההפרדה וחזינו בהתנהלות שגרתית שמתנהלת בה. שני צעירים עברו לצד מרחב התפר
וצעירה עמוסה בתיבת תותים חזרה אל דאהר אל עבד ממול, שם נוצר חניון לבאים מהגדה העוברים בגדר לעבודה בישראל, כנראה לחריש.
חלפנו על פני מחסום ברטעה-ריחן. בשעה שלוש כבר נראים פועלים רבים לאורך השרוול (מעבר להולכי רגל) האינסופי. נראה ששעות העבודה שלהם הקדימו מחמת הצום והחמסין. מגרש החנייה של המשאיות, החשוף לשמש הקופחת, מלא לגמרי. הסחורה שהם נושאים ודאי לא יוצאת נשכרת מההמתנה הממושכת שם. לעומת זאת מגרש החנייה הרגיל - מלא רק למחצה.
במחסומי חרמש ויעבד-דותן התנועה עוברת ללא עיכוב. רכבי צבא נראים פה ושם. הנהגים הפלסטינים, שעושים עכשיו סיבובים בין מחסום ברטעה לערי הגדה , דוהרים מאחור, שועטים מלפנים, חוצים בסערה קווי הפרדה לבנים. אללה יוסטור.
בשובנו למחסום ברטעה-ריחן חנינו ברווחה בחניון הדרומי, הפלסטיני. "רמדאן כארים" ו"כול עאם ואנתו בח'יר" מתגמגמים בפינו ומתקבלים בחיוך סלחני ע"י "בעלי הבית". החניון שקט, ילדי הקפה והדוכנים נעדרים. אומרים לנו ששבירת הצום תהיה בעוד ארבע שעות וקצת. אבל זה בכלל לא נורא, מבטיחים לנו, אפילו טוב מאד. מותר לשטוף את הפנים.
במחסום טורה-שקד שוב המחזות הרגילים. טינופת נוראה. שתי מכוניות ממתינות מול רמזור אדום ללא הצדקה נראית לעין. משמר הגבול מאייש היום את המחסום. החיילים עסוקים בשלהם. התערבות צעקנית שלנו גורמת סוף סוף לרמזור להתחלף לירוק, זרוע המחסום עולה ושלוש מכוניות עוברות במהירות. ומה קורה כשאנחנו לא שם?
ביקרנו אצל ידידינו בעזבת א-רעדיה. עדיין מחכים לבטריות עבור הפאנלים הסולאריים שכבר קבועים על הגג. הבאנו קצת מתנות לכבוד החשמל שיגיע אינשאללה בקרוב ולכבוד הרמדאן.