הכיבוש בימי קורונה

החיים בימי קורונה, שוב אינם החיים שהורגלנו אליהם.
יותר ויותר שגרת חיים הולכת ונסדקת. הולכת ונסגרת. מדברים על 'הסגר' כללי ומדגישים שהמילה היא "הסגר" ולא 'סגר'. כי 'סגר' מיועדת לפלסטינים וגם במצב הכללי הקשה, מוכרחים לשמור על מינוחים מבדלים.
והנה עולות מהצעות שונות ומדברים כבר על מחסומים בכניסות לערים שהצבא והמשטרה יאכפו על אזרחי המדינה ולאט לאט מה שקורה בשטחים כבר הולך ומתקרב אלינו בצעדי ענק וסופם מי ישורנו. באין יכולת לקיים משמרות פיזיות כפי שאנחנו עושות כבר קרוב לעשרים שנה, אנו מקיימות משמרות שמע וירטואליות.
ממה שאנו שומעות, ההגבלות מהרשות הפלסטיניות דומות להגבלות שמוטלות מדי יום על אזרחי ישראל.
אלא שבאירוע רב ממדים וחמור זה, הפלסטינים כלואים דרך כיבוש דו-צדדי שמהדק עוד יותר את מצבם שגם בימי שגרה מוכתב על ידי הוראות הכובש. מההוראות של ישראל אנו למדות שפועלים פלסטינים שעובדים בישראל והחליטו להמשיך בעבודתם, לא יוכלו לחזור לביתם בחדשיים הקרובים. מי שיחזור, לא יוכל לחזור לעבודתו.
אחד הפועלים אמר: "אם היו לי אלפיים שקל לא הייתי ממשיך לעבוד תחת הגזרות האלה. אבל אין לי ברירה בטח בימי הקורונה".
בקדום, הפגנות השבועיות שכבר נמשכות 6 שנים נמשכות כאילו לא נחתה עלינו הקורונה. הצבא שם מחמיר את תגובותיו. לצד כל זאת אנו שומעות על פעולות של אחווה וסולידריות של עזרה הדדית. וכנגד זאת אנחנו שומעות, על פעולות והתנכלויות של מתנחלים שמתבצעות בעלטת הקורונה.
מגזר נוסף שסובל גם בימים רגילים מתת-תנאים הוא הפזורה הבדואית. שמנו לב לכך בהתארגנותינו בבחירות להביא בעלי זכות הצבעה לקלפיות שהיו מרוחקות עשרות קילומטרים.
החיים שם הם ללא חשמל וללא כבישים, תשתיות שאיננו יכולות לדמיין שניתן לחיות בלעדיהן. נודע לנו, שגם מול אוכלוסיה חלשה ודלת אמצעים וכח פוליטי, באפלת הקורונה, מנסה המינהל להסדרת ההתיישבות הבדואית לקבוע עובדות שבעבר היה להן הד ציבורי כלשהו, מה שאינו חודר את תקשורת הקורונה. ולסיכום, אנחנו מתריעות כבר שנים על הנזק הבלתי הפיך של החברה האזרחית כתוצאה מהשליטה הישראלית על עם אחר ובמיוחד הנזק הנפשי שהוא גורם לצעירים שפושטים את מדיהם ומנסים להשתלב בחברה.
היום, כשנושא הקורונה עומד בראש דאגותינו, דאגת העולם וישראל בתוכו, מצטמצמות זכויות הפרט, גם אלו שיש עליהן ויכוח, ויותר ויותר הסגר סוגר עלינו גם אם יתעקשו לקרוא לו 'הסגר'. וכך חוקים דמוקרטיים נשחקים תחת מגף השלטון המוכר כל כך טוב לפלסטינים.