דרום הר חברון, סנסנה (מעבר מיתר)
מוחמד מדווח שמחסום מיתר היה עמוס ביותר ועקב המעבר לשעון חורף היה בלגן נוראי בצד הישראלי כי חלק מהקבלנים לא הגיעו או לא שלחו רכבים עבור הפועלים. למרות זאת לא ראינו שב"חים
בדרך (הפריצה בגדר מאוד ברור) ולא הייתה נוכחות של משטרה ליד צומת כביש 60 או המחסום. כביש 60 שקת יחסית.
כביש 317 רדום. נכנסנו לכפר הפלאחים אום פאקרה ולמרות שכמעט כל הבתים קבלו צווי הריסה, יש שיפור במצב הפיזי בכפר: חלק מחברות האיחוד האירופי הקימו פרויקט תמיכה בכפרים פלסטינים בסכנת מעבר בכפיה. הם תרמו ציוד כגון חומרי בנייה, מכלי מים איכותיים, קווי חשמל וכד'. יש כמה בתים חדשים בכפר או לפחות בתים שהתחדשו. הבית של ידידנו אחמד משמש גם למסגד - עוד חידוש חיובי כי מסגד הכפר נהרס לפני כמה שנים. הכפר, שהוא עני ביותר, כולל כ-250 נפשות וממוקם מתחת למאחז אביגיל הסמוך שכמובן נהנה מכל התשתיות הנחוצות. אחד הבנים של המשפחה שבקרנו התחתן לא מזמן ועובד במשך השבוע מחוץ לכפר, אבי המשפחה עובד בירושלים ונעדר מהבית במשך השבוע. הנשים של האב סיפרו לנו שלפני כשבועיים הצבא נכנס בלילה והפך את הבית - אבל עזב בלי מעצרים או החרמת ציוד.
המשכנו לכפר הסמוך א-תוואני וביקרנו אצל הקבוצה האיטלקית, Operation Dove, ארגון התנדבותי שפועל כבר 15 שנה בכפר. הקבוצה הנוכחית כוללת שתי נשים ו-3 גברים והם ספרו שעיקר הפעילות שלהם היא לעמוד יחד עם בני הכפר מול פלישות של מתנחלים ממאחז חוות מעון הסמוך או להתמודד עם הצבא וכמובן שהם ממשיכים ללוות את הילדים מטובה לבית הספר בכפר, ובחזרה. הצבא אמור ללוות את הילדים בגלל התנכלויות של המתנחלים אך הרבה פעמים החיילים מגעים באיחור, או לא מגעים, והילדים חשופים
לאלימות כך שתפקיד המתנדבים בלווי הוא חיוני. הפעילים הודו שהחוויה לעמוד מול האלימות של הישראלים היא קשה מאוד. הם עצמם דוגלים באי-אלימות.
לבית שליד הבית של האיטלקים (שגם הוא עבר שיפוץ) הגיע נוער מספרד שגם הם מתנדבים (במסיק?) כנראה עם תעאיוש. בחור בשם סמי, בן הכפר, סיפר לנו שיש עוד קבוצה פעילה בכפר בשם all that remains או מה שהוא דומה. היינו צריכים להזדרז אז לא ירדנו לעומק הדברים - נשאיר את זה לביקור הבא בכפר שבוא יבוא...