כפרי בדואים בנגב
המסע אל תוך הנגב - ביקור אצל משפחת אבו אעדרה, ליד אזור התעשייה של עומר
המתחם של משפחת אבו אעדרה שוכן כקילומטר או שנים מאזור התעשייה המוריק והמטופח. פונים ימינה מהבניינים האחרונים ומיד אנחנו במדבר טרשי, בלי שום ירק, שומם וקודר. סיבת הביקור היא מחסור במים של המשפחה.
ראש המשפחה, השיח' מג'אד, מקבל את פנינו בלבביות. במתחם המבודד הזה גרות כ-40 נפשות ואלפים נוספים מפוזרים בשטח עד העיירה לקיה ומביאים מים
במכלים, באיכות ירודה וזה גם יקר מאוד. השיח' מספר שבשנות ה-60 הם עברו מאדמותיהם ליד מה שהיום הוא הישוב המטופח עומר, לתל שבע. בשנת 2006, עקב סכסוך דמים בין חמולות, חלק מהשבט (התראבין) עברו לעיירה שגב שלום, אבל הוא בחר להתמקם כאן כי בשגב אין מספיק קרקע פנויה, והוא חשש שוב שהתנגדות תושבים אחרים במקום יגרום לעוד שפיכות דמים.
מבחינת קבלת שרותים כמובן, אין על מה לדבר כי הם לא נכללים בשום מועצה מקומית על אף שרשמית הם כן שייכים לשגב שלום המרוחק כ-45 קילומטר דרומה: הילדים לומדים בלקיה אבל שרותי בריאות אחרים ניתנים רק בשגב שלום. בזמן בחירות הם צריכים להגיע לשגב כדי להצביע אבל הדגישו שכולם נוסעים ומצביעים למרות המרחק.
כמובן אין מים זורמים ופניות למועצת עומר והרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב (הרשות) בבקשה להספקת צנרת ושעון מים לפחות לשימוש ביתי, נענו בשלילה בתירוץ שזה מסמן הכרה בזכותם לשבת במקום. חשמל מסופק ממתקני סולר שהמשפחה רכשה בעצמה.
התייעצנו טלפונית בעו"ד איתי מק שבגלל מורכבות הבעיה הציע שיפנו לארגון עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, שמטפל בנושאים מסוג זה. השיח' הסכים לפנות לעדאלה ואנחנו נמשיך את הקשר עם המשפחה.