א-ראם, קלנדיה, יום ה' 17.7.08, בוקר

שגרת הכיבוש.
במחסום א-ראם אין איש מלבד החיילים. המעבר לתוך א-ראם דרך הפתח האחרון שנותר – בינתיים – בחומה. בקלנדיה, במחסום הולכי הרגל, כל העמדות פתוחות, תורים של 10 עד 15 איש עם המתנה של כחמש דקות, פה ושם שומעים דרך הרמקול את הוראות החיילים למי שטרם יודע איפה לשים את התיק לבדיקה וכיצד להציג את הניירות. התור במכלאות לפני הקרוסלות החיצוניות התפזר מהר, לא מבלי שאישה נתקעה בקרוסלה עם התיק הגדול שלה שלא תואם למעברים צרים, ואחריה התעצבנו על העיכוב. במחסום המכוניות שני תורים דחוסים שאף אחד לא ייכנס מהצד, זמן המעבר 12 דקות. במחסום עטרות, לכיוון מחסום קלנדיה, תור של שלוש מכוניות. במחסום על כביש 443, לכיוון ירושלים, תור קצר שזז באיטיות. שלושה מחסומים בנסיעה של כקילומטר. החומות משני הצדדים של כביש 443 מסתירות את מי שגר כאן ואיבד את אדמותיו עבור כביש שאסור לו להשתמש בו